בראשית הדואר, היה מקובל להפיק בולים שונים לכל מטרה: בולים למצבים של ביול חסר – בולי דמי דואר, בולים לשימוש ממשלתי, בולי הכנסה וכמובן – בולי דואר.
במדינות אחדות הפיקו גם "בולי טלפון". בתקופה שלא לכל אחד היה טלפון בבית (או בכיס…) שיחות הטלפון היו מתבצעות בסניפי הדואר. במשרד הדואר והטלגרף היה בדרך כלל גם מכשיר טלפון ציבורי. מי שהיה רוצה להתקשר, היה מגיע אל תחנת הדואר המקומית וממלא טופס אצל פקיד הדואר שכלל את המספר אליו רצה להתקשר ואת זמן השיחה אותו הוא מעוניין לקנות. פקיד הדואר היה מוודא שהפרטים מלאים, מחשב את עלות השיחה וקובע את הסכום לתשלום. המטלפן היה מבייל את הטופס שלו בבולי טלפון ואז ניגש לבצע את השיחה.
בולי הטלפון האלה של בלגיה הונפקו בשנים 1890-1892 ונעשה בהם שימוש עד שאזלו. כפי הנראה, אם הצלחתי לפענח נכון, על הבולים הופיע דיוקנו של מלך בלגיה באותה התקופה – לאופולד השני.
היה צורך במגוון עריכים של בולי טלפון מכיוון שמחיר השיחה היה משתנה על פי זמן השיחה ועל כן האפשרויות היו רבות מאד.
על הבולים הופיע הכיתוב "טלפון" כדי להבדיל אותם מבלי דואר רגילים. נראה שההדפסה של הבולים היתה אחידה והמחיר נוסף עליהם בהדפסת רכב, כלומר, לאחר הדפסת הבולים, החזירו את הגיליון חזרה לבית הדפוס והדפיסו על הבולים את העריך שלהם.
אגב, מעניין לציין שהופיעו שתי שפות על הבול: הולנדית וצרפתית – השפות הרשמיות של בלגיה.
השימוש בבולי הטלפון פסק בדרך כלל כעבור שנים ספורות וטפסי הטלפון היו מבוילים בבולי דואר רגילים. עם המצאת טלפון המטבעות, יצאו הטלפונים מסניפי הדואר ושוב לא היה צורך בפקיד שיגבה תשלום עבור השיחה.
אז בפעם הבאה שאתם מרימים טלפון למישהו – תחשבו כמה מאמץ זה היה דורש בעבר…