שטרות שואה / כסף גטאות ומחנות

ידעתם שהיה כסף מיוחד לגטו לודז'? ל"גטו" טרזינשטט? מסתבר שהנאצים הנפיקו שטרות עבור לא מעט מחנות וגטאות מסיבות שונות. בואו נכיר חלק מהשיטה הנאצית דרך הפריזמה המצומצמת של שטרות שואה.

השטרות הראשונים שאני רוצה שנכיר היום הם שטרות טרזינשטט. טרזינשטט היה למעשה מבצר צ'כי שהוסב על ידי הנאצים למחנה ריכוז. המינוח "גטו" הוא למעשה מינוח מכובס שנועד לשוות למקום אופי של גטו. כלומר, לכאורה, לא היה מדובר במחנה ריכוז אלא בשכונה יהודית פסטורלית. עוד נשוב להתעכב על הנקודה הזאת בהמשך.

נראה לי שהשטרות של טרזינשטט הם שטרות השואה המושקעים ביותר – הן מבחינה גרפית והן מבחינת ההפקה של השטר.

השטר הונפק בינואר 1943. השטר, בעריך של קורונה אחת הודפס על נייר פשוט. בחזית השטר ניתן לראות איור של משה רבנו מוריד את לוחות הברית ועליהן עשרת הדברות. מגני דוד מקשטים את שני צידי השטר.

ככל השעריך השטר בסדרה היה גבוה יותר, השטר היה גדול יותר. צבעי השטר היו שונים אף הם כדי ליצור הבדל בין השטרות.

בעריכים הגדולים, השטרות הודפסו על ניירות מים איכותיים. היו עריכים נוספים בסדרת השטרות, מעבר למה שצילמתי כאן – ובסך הכל: 1,2,5,10,20,50,100. השטרות עוצבו על ידי מקסימיליאן ספל (שפיגל) – אדריכל יהודי שורד שואה.

אז למה בעצם יהודי צריך במחנה הריכוז שטרות כסף?

ככל שהתקדמה המלחמה, גברו השמועות שהנאצים מבצעים רצח עם ופשעי מלחמה. בעקבות לחץ ציבורי גדול, לא נותרה לגרמנים ברירה אלא לקבל את משלחת הצלב האדום לסיור בגטו. הגרמנים בחרו את טרזינשטט כ"גטו לדוגמא". הם דאגו בדרכם הנלוזה שלא יהיו חולים בגטו ושהגטו יהיה מרווח. הם אירגנו בגטו פעילויות תרבות וניסו לשוות לגטו מראה אנושי. במסגרת הניסיון לנרמל את מראה הגטו, הנפיקו הנאצים שטרות כסף בכדי להראות את המסחר העצמאי היהודי שוקק החיים, כביכול. אגב, התרמית היתה כל כך מוצלחת עד שהגרמנים דאגו להפיק סרט תעמולה בעזרת יהודי טרזינשטט המראה את החיים הטובים, מנת חלקם של יהודי הגטאות.

יש עוד הרבה מה להרחיב על הציניות המרושעת של הנאצים בטרזינשטט אבל נעבור הלאה לגטו לודז'.

גטו לודג' הוא תפוח אדמה לוהט היסטורי שרבים נמנעו מלגעת בו במשך שנים. מבין אלו שכבר אחזו בו – היו כאלה ששיבחו את מנהיג היהודים הבלתי מעורער בגטו – חיים רומקובסקי והיו כאלו שטענו שהוא יזכר לדראון עולם. חיים רומקובסקי האמין שחיי היהודים תלויים בתפוקה שהם מצליחים לספק לנאצים. מכיוון שכך, הוא שמר על עבודה יצרנית קשוחה במפעלים הרבים שהיו בגטו ודיכא כל מרידה או הפרעה לשגרת העבודה ביד קשה. הגטו יצר עבור הנאצים תוצרים שונים ורומקובסקי דאג להדגיש לגרמנים בתמונות ובמספרים עד כמה חשובה עבודת היהודים בגטו.

בסופו של דבר – על שתי עובדות לא ניתן לחלוק:

1. גטו לודז' היה הגטו האחרון שחיסלו הנאצים. ככל הנראה, היהודים בגטו אכן היו כח עבודה יצרני וחשוב עבור הנאצים והם היו מוכנים לשים אותם בתחתית הרשימה של ה"פתרון הסופי".
2. חיים רומקובסקי ומשפחתו ניספו באושוויץ. בסופו של יום, המפעל האדיר הקנה לגטו לודז' תקופת מה של חיים אולם לא תרם להצלתם.

כך או אחרת, במסגרת אותו סיפור בלתי נתפס, הנפיק חיים רומקובסקי בגטו לודז' שטרות כסף. המטרה היתה להתנהל בצורה כלכלית פנימית בתוך הגטו כדי להגביר את התפוקה. כל אחד היה רשאי להגיע אל הנהלת הגטו עם חפצים יקרי ערך ולבקש תמורתם שטרות גטו איתם יכל לרכוש מזון ושירותים נוספים. כך נושלו אט אט היהודים מרכושם והפכו לחסרי כל.

השטר הונפק ב 15 במאי 1940. הוא כולל מספר סידורי יחודי כדי להקשות על זיוף ורקע של רשת המורכבת ממגני דוד. בחזית השטר ניתן להבחין במנורה במרכז ובשני מגני דוד בשתי הפינות. במרכז השטר מתנוססת חתימתו של חיים רומקובסקי.

השטרות היו חלק מהמהלך הכולל של רומקובסקי ועל כן היו שראו בהם גורם מסדר ומארגן של הכאוס של הגטו והיו שראו בהם חלק מהבגידה, לא פחות. היו שכינו את המטבע בזלזול – "רומקים", כלומר, המטבע על שמו של רומקובסקי.

את שאלת רומקובסקי והיודנראט לא נפתור כאן – נשאיר לסיפור הזה להדהד ונעבור לשטר האחרון להיום.

מחנה וסטרבורק היה מחנה מעבר בהולנד שהקימו הנאצים כדי למנוע זליגה של יהודים מגרמניה להולנד. המחנה הוקם בסמיכות, יחסית, לגבול גרמניה-הולנד. ממחנה וסטבורק היו נשלחים היהודים למחנות הריכוז וההשמדה. סה"כ נשלחו מוסטבורק למחנות הריכוז וההשמדה מעל ל 100,000 יהודים ורק כ 5,000 שרדו.

החיים במחנה וסטבורק מתוארים כסבירים. המחסור במזון היה סביר, התקיימו במחנה פעילויות תרבות, הופעות והחיים היו בסך הכל בסדר – מלבד כמובן הקראת השמות מידי יום שלישי – שם נגזר מי יחיה ומי ימות. מי שקראו בשמו, הצטרף למסע מזרחה – אל אושוויץ או סוביבור.

השטרות מעוצבים בפשטות, מכילים מספר סידורי וניכרים עליהם סימני השימוש. השטרות הונפקו סמוך יחסית לסיום המלחמה – ב 15 בפברואר 1944. הם היו כנראה בשימוש היהודים במחנה ואפשרו להם לקיים מסחר מסוים במחנה. אל תחשבו לרגע שזה היה לטובת היהודים – מחנה וסטבורק היה מחנה שהכלכלה שלו היתה עצמאית והתבססה על רכוש שהוחרם מהיהודים. כדי להחזיק את הכלכלה של המחנה, היה צורך בכמה שיותר רכוש יהודי והכסף הפנימי של המחנה – עזר כדי להוציא מהיהודים את פרטי הרכוש האחרונים שעוד נותרו בידם.

השואה היתה מאורע בלתי נתפס וכמו שאומרים השורדים: זר לא יבין. נראה לי שהיכולת להבין משהו ממה שהתרחש שם זה דרך סיפורים קטנים, פריזמות צרות שמאפשרות לתפוס חלק קטן ממה שקרה שם. מקווה שהצלחתי להעביר משהו קטנטן מזיכרון השואה דרך הפריזמה הצרה של שטרות הכסף.