במבואותיה הצפוניים של בית לחם ניצב מבנה שהפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל – קבר רחל. למעלה מ-1,700 שנה מזהה המסורת היהודית את המקום כאתר קבורתה של רחל אמנו, כפי שמתואר בתורה: "וַתָּמָת רָחֵל, וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ" (בראשית לה, יט-כ). לאורך הדורות היה הקבר מוקד לתפילה, ודמותו הופיעה על חפצי אמנות יהודיים, ספרי קודש, ומאוחר יותר – על בולים ושטרות.
תקופת המנדט: בחירה פוליטית
תקופת המנדט הבריטי (1920-1948) הייתה תקופה מעצבת בתולדות ארץ ישראל. הבריטים, שביקשו לבסס מערכת שלטונית מודרנית, הקימו ב-1926 את מועצת המטבע של פלשתינה (א"י), שהייתה אחראית על הנפקת שטרות ומטבעות ועל ניהול המערכת הפיננסית בארץ. בחירת האתרים שיופיעו על גבי השטרות והבולים שיקפה את המדיניות הבריטית של איזון בין הלאומים השונים בארץ ישראל. קבר רחל נבחר, בין היתר, בשל היותו אתר שזכה להכרה גם מצד התושבים הנוצרים והמוסלמים, מה שהפך אותו לבחירה "בטוחה" מבחינה פוליטית.
בשנת 1927 הונפקו הבולים הראשונים של המנדט, ובהם בול בערך שלושה מיל הנושא את דמותו של קבר רחל. הבול, שהונפק במספר גרסאות צבע, מציג את המבנה המוכר – כיפה על מבנה מרובע – כפי שהיה מוכר לתושבי הארץ מאז המאה ה-19, לאחר השיפוץ וההרחבה שערך משה מונטיפיורי. בולים אלה היו בשימוש לאורך כל תקופת המנדט, ונשאו חותמות של ערים שונות בארץ, מירושלים ועד תל אביב.
משמעותי עוד יותר הוא השטר של 500 מיל שהונפק ב-15 באוגוסט 1945. שטר זה, שערכו היה מחצית הלירה הפלשתינאית (א"י), נשא בחזיתו את דמות קבר רחל ובגבו את מגדל דוד. כמו כל שטרות המנדט, גם הוא כלל כיתוב בשלוש שפות – אנגלית, ערבית ועברית – ביטוי למדיניות הבריטית של הכרה בכל הלאומים בארץ. השטר, שכיום הוא פריט נומיסמטי נדיר ויקר ערך, משקף את האופן שבו ביקשו הבריטים להציג את המקומות הקדושים בארץ ישראל כנחלת כל העמים והדתות.
1967: סמל לאיחוד מחדש
מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים הביאו לשינוי דרמטי במעמדו של קבר רחל. במשך 19 שנות השלטון הירדני במזרח ירושלים וביהודה ושומרון (1948-1967) נמנעה גישת יהודים למקום, המבנה כוסה בפרוכת ירוקה עטורת פסוקי קוראן, והמראה המוכר של המבנה הבודד השתנה כשסביבו התפתח בית קברות מוסלמי ונבנו בתי מגורים.
שחרור הקבר ב-7 ביוני 1967 עורר התרגשות עצומה בציבור היהודי, והדבר משתקף בבול שהנפיקה הקרן הקיימת לישראל כחלק מסדרת "בולי הניצחון". הבול, בערך 15 אגורות, שהונפק במספר גרסאות צבע, מציג את המבנה על רקע עצי ברוש. בניגוד לגישה הניטרלית של בולי המנדט, שהציגו את קבר רחל כאתר בעל חשיבות כללית לכל הדתות, הנפקת בולי קק"ל לאחר מלחמת ששת הימים, מבטאת את הקשר העמוק והייחודי של העם היהודי למקום.
המבט המודרני: בין דמות לסמל
הבול המודרני משנת 2013, בעיצובה של אסנת אשל, מביא לידי ביטוי תפיסה מורכבת ועמוקה של דמותה של רחל אמנו ומשמעותה לדורות. הבול משלב את המבנה ההיסטורי של הקבר עם דיוקן אם בעיניים עצומות, המתכתב עם הפסוק מספר ירמיהו "רחל מבכה על בניה".
זהו אזכור לאחת המסורות העמוקות ביותר בתודעה היהודית – רחל כאם הממשיכה לדאוג לבניה גם לאחר מותה. על פי המדרש, כאשר יצאו ישראל לגלות בבל, עברו השבויים ליד קברה, ורחל יצאה מקברה להתפלל עבורם. בתשובה לתפילתה, הבטיח לה הקב"ה: "ושבו בנים לגבולם". דמותה בבול, עיניה עצומות כבתפילה, משקפת את התפיסה הזו של האם הנצחית, השומרת ומתפללת על בניה.
הבחירה להציג את המבנה בצורתו ההיסטורית המוכרת מקבלת משמעות מיוחדת על רקע השינויים הדרמטיים שעבר האתר בעשורים האחרונים. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה, הפך קבר רחל למתחם מבוצר, מוקף חומות בטון גבוהות ומגדלי שמירה. הבול בוחר לשמר את הדימוי ההיסטורי של המבנה, כמו מבקש לומר שמעבר למציאות הפיזית המשתנה, דמותה של רחל אמנו והמשמעות הרוחנית של המקום נותרות נצחיות ובלתי משתנות.
מסע בזמן דרך נייר
העיון בבולים ובשטר מאפשר לנו מסע מרתק בזמן, המשקף את השינויים שעבר לא רק האתר עצמו, אלא גם היחס אליו והמשמעויות שיוחסו לו לאורך השנים. מעניין במיוחד לראות את השוני בין הגישה הבריטית, שביקשה להציג את המקומות הקדושים כנחלת כל העמים מתוך שיקולים פוליטיים, לבין הביטוי הציוני-יהודי הברור בבולי קק"ל לאחר מלחמת ששת הימים, ועד לתפיסה העמוקה והרוחנית של ימינו בבול המודרני. כל תקופה משתקפת ומונצחת על גבי פיסות הנייר הקטנות הללו, המספרות את סיפורו של אחד האתרים המשמעותיים ביותר בתולדות עם ישראל בארצו.