בעידן של מקררים חכמים ומקפיאים דיגיטליים, קשה לדמיין תקופה שבה שמירה על מזון טרי הייתה אתגר יומיומי. אך הנה לפנינו עדות מרתקת לאותם ימים – שובר קרח ישראלי, המספר סיפור על חיי היומיום בישראל של פעם.
השובר הוא שריד מוחשי לתקופה שבה ארגזי קרח היו חלק בלתי נפרד מכל בית ישראלי. ארגזים אלה, שקדמו למקררים החשמליים, היו למעשה ארונות עץ מבודדים, עם תא עליון לבלוק הקרח ומדפים מתחתיו לאחסון מזון. בתחתית המקרר היתה מגירה לאיסוף הנוזלים. את המגירה היה צריך לרוקן לפני שהיא עולה על גדותיה.
מוכר הקרח היה דמות מוכרת ואהובה בנוף השכונתי. מצויד בעגלה או במכונית עם ארגז מבודד, היה מגיע לשכונה מצלצל בפעמון נחושת ומכריז בקול "קרח, קרח!". מיד היו מתקבצים סביבו עקרות בית וילדים סקרנים.
תהליך מכירת הקרח היה מחזה בפני עצמו. המוכר היה פותח את ארגז הקרח, ממנו היו נפלטים אדי קור לשמחת הילדים שהצטופפו סביב. בעזרת מוט ברזל מעוקל היה גורר בלוק קרח ענק, ובעזרת דקר פלדה היה מבתר אותו לחלקים על פי דרישת הלקוחות.
הובלת הקרח הביתה הייתה אמנות בפני עצמה. לכל בית היו "מלקחי קרח" – מעין מזלגות גדולים עם ידית עץ, שנועדו להרים את בלוק הקרח. אחרים העדיפו לעטוף את הקרח בשקי יוטה ולשאת אותו בידיים.
השובר הזה מיועד לרכישת בלוק קרח אחד בבית חרושת "קרח הדרום" ברחובות. משיטוט במסמכים בספרייה הלאומית, הגעתי למסקנה שהשוברים היו מיועדים לשלושה שימושים עיקריים:
- לשם הערכות לכמות הקרח הנדרשת, בתקופות מסוימות ובמקומות מסוימים, נערכה מכירת שוברים מראש. כך יכלו בתי החרושת להערך לייצור בכמות המתאימה.
- בתקופות צנע, היו מחולקים שוברים של קרח, ממש כמו קיצובים אחרים של חמאה, סוכר ומוצרי יסוד אחרים.
- בחגים ארוכים של יומיים כמו ראש השנה או חגים צמודים לשבת, היתה מתקיימת חלוקת קרח בשבת או בחג והתשלום היה בשוברים בלבד במקום בכסף מזומן. בחלוקות כאלה היו מכריזים כמה ימים לפני החג בכרזות אודות השינויים בשעות ובמיקומים ומודיעים לתושבים שעליהם לרכוש קרח מראש.
השובר שלפנינו, מזכיר לנו תקופה שבה קניית קרח הייתה חלק מהשגרה היומיומית. הוא מייצג לא רק את הצורך הפרקטי בקירור מזון, אלא גם את המרקם החברתי של החיים בשכונה הישראלית של פעם.
בשנות ה 50-60 הצטיידו יותר ויותר אנשים בישראל במקררים חשמליים ומקררי הקרח יצאו אט אט משימוש, כמו גם "איש הקרח" שכבר בקושי היה נצפה בנוף הישראלי.
אגב, היו תקופות שתלושים היו חלק בלתי נפרד מהחיים – מוזמנים לקרוא על זה קצת יותר כאן.