במסגרת סדרת השטרות שהונפקה על ידי בנק ישראל בשנות השבעים, הופיעה דמותו של סר משה מונטיפיורי על שטרות הלירה והעשר לירות הישראליות. שטרות אלו, שהיו חלק מסדרת "שערי ירושלים", שיקפו תקופה משמעותית בהתפתחות המטבע הישראלי ובהנצחת דמויות מפתח בתולדות היישוב.
סדרת השערים: חידושים טכניים ועיצוביים
בשנות השבעים, לאחר איחוד ירושלים, יצא בנק ישראל בסדרת שטרות חדשה שהציגה את שערי העיר העתיקה. הסדרה הציגה מספר חידושים טכניים משמעותיים: לראשונה נקבע רוחב אחיד של 76 מ"מ לכל השטרות. חידוש זה היה משמעותי במיוחד מבחינה תפעולית – הוא אפשר טיפול אוטומטי יעיל בשטרות במכונות ספירה ומיון בבנקים ובכספומטים. בניגוד לעבר, בו שטרות בערכים שונים היו בגדלים שונים, האחידות החדשה הקלה על תכנון וכיול המכונות ואפשרה עיבוד מהיר ויעיל יותר של המזומנים. בנוסף, שולבו בשטרות סימנים מיוחדים לעיוורים וסימנים בינריים בדיו סמוי לבדיקה אוטומטית.
השטרות עצמם: עיצוב ומשמעות
בצד הקדמי של השטרות הופיע דיוקנו של סר משה מונטיפיורי על רקע טחנת הרוח של משכנות שאננים – השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות ירושלים. טחנת הרוח, שעומדת עד היום כסמל היסטורי, נועדה במקור לספק תעסוקה ומקור פרנסה לתושבי השכונה החדשה. בחירת הדיוקן עם טחנת הרוח ברקע מסמלת את החיבור בין חזונו של מונטיפיורי לבין המימוש המעשי של פיתוח ירושלים המודרנית.
שער יפו: סמל היסטורי בגב השטר
בצדם השני של השטרות מופיע שער יפו, השער המערבי והמרכזי בחומת העיר העתיקה. מיקומו האסטרטגי של השער, בנקודת המפגש של הדרך העתיקה מנמל יפו לירושלים, הפך אותו לאחד השערים החשובים ביותר בתולדות העיר. השער המרשים, שנבנה במאה ה-16 בתקופה העות'מאנית, היה עד למאורעות היסטוריים רבים והיווה נקודת כניסה מרכזית לעולי רגל, סוחרים ומבקרים לאורך הדורות. בחירתו לגב השטר משקפת את חשיבותו ההיסטורית ואת מקומו המרכזי בחיי העיר.
מהלירה לשקל: המעבר ההיסטורי
בפברואר 1980, כחלק מהמעבר מלירות לשקלים, נשמר העיצוב המקורי של כל שטרות הסדרה. ההחלטה נבעה משיקולים פרקטיים: הרצון להקל על הציבור את המעבר למטבע החדש והצורך בהכנסה מהירה של המטבע החדש למחזור. שקל אחד החליף עשר לירות, והשטרות המקוריים הותאמו לערכים החדשים.
סר משה מונטיפיורי: חזון ומעש
סר משה מונטיפיורי (1784-1885) היה דמות יוצאת דופן בתולדות העם היהודי. נולד בליבורנו שבאיטליה למשפחה יהודית-ספרדית אמידה, והתחנך באנגליה. הצלחתו העסקית כברוקר בבורסה של לונדון, יחד עם נישואיו ליהודית כהן, בתו של האיש העשיר ביותר באנגליה באותה התקופה, העניקו לו את האמצעים והקשרים שאפשרו את פעילותו הציבורית הענפה.
בגיל 40, לאחר שצבר הון רב, החליט מונטיפיורי להקדיש את חייו לטובת העם היהודי. תואר האבירות שהוענק לו מהמלכה ויקטוריה ב-1837 העניק לו מעמד וסמכות שסייעו במשימותיו הדיפלומטיות הרבות.
פעילותו בארץ ישראל
במהלך שבעת ביקוריו בארץ ישראל, שהתפרסו על פני ארבעה עשורים, פעל מונטיפיורי לפיתוח היישוב היהודי במגוון דרכים. הוא ערך מפקדי אוכלוסין מדויקים, רכש אדמות, הקים מפעלי תעסוקה, ותמך בהקמת בתי חולים ומוסדות חינוך.
פרויקט הדגל שלו, הקמת משכנות שאננים ב-1860, היה מהפכני בתקופתו. זו הייתה הפעם הראשונה שיהודים העזו לגור מחוץ לחומות העיר העתיקה, צעד שסימן את תחילת התפתחותה של ירושלים המודרנית. טחנת הרוח שהקים במתחם נועדה לא רק לספק קמח, אלא גם להוות מקור פרנסה ולעודד אחרים להתיישב באזור. היציאה מן החומות הונצחה גם באמצעות בול מיוחד.
פעילותו העולמית
מונטיפיורי לא הגביל את פעילותו לארץ ישראל בלבד. הוא פעל נמרצות להגנת יהודים ברחבי העולם: ביטל את עלילת הדם בדמשק (1840), סייע ליהודי רוסיה ורומניה, ופעל למען יהודי מרוקו. הוא ניצל את קשריו עם מנהיגי העולם, כולל הסולטאן העות'מאני והצאר הרוסי, כדי לשפר את מצב היהודים במדינותיהם.
מורשת של מסירות ונתינה
הופעתו של מונטיפיורי על שטרות ישראל משקפת את הערכת המדינה לפועלו יוצא הדופן. מונטיפיורי הקדיש את חייו והונו לטובת העם היהודי, תוך שילוב נדיר של חזון ויכולת ביצוע, עוצמה כלכלית ומסירות אישית, קשרים בינלאומיים ואהבת ארץ ישראל. הוא נותר סמל למנהיגות יהודית אחראית ולפילנתרופיה מודרנית.
כשנפטר בגיל 101, השאיר מונטיפיורי מורשת עשירה של עשייה ציבורית ודאגה לזולת. בחירתו להופיע על שטרות המדינה היהודית מנציחה לא רק את זכרו, אלא גם את הערכים שייצג: אהבת העם היהודי, דאגה לזולת, חזון ארוך טווח ומחויבות לבניין הארץ – ערכים שנותרו רלוונטיים גם בימינו.