כל אחד תופס את יום הכיפורים קצת אחרת, את היום הכל כך מיוחד הזה שלא תמיד ניתן לבטא במילים.
בולי ישראל מבטאים היבטים ותפיסות שונות של יום הכיפורים. בחרתי שלושה בולים שמספרים לנו את הסיפור של יום הכיפורים במדינת ישראל.
הבול הראשון שבחרתי, מסדרת המועדים של תשע"ו, הוא בול שמספר את סיפור יום הכיפורים מנקודת מבטו של ילד. הילד שמבין שקורא כאן משהו גדול אבל לא תמיד מבין בדיוק מה. הוא מתכסה בטלית הגדולה של אבא שלו שעובר לפני התיבה. החיבור של הילד לתפילה הוא דרך אבא שלו, יום הכיפורים הוא יום גדול עבורו, גדול מכדי להבין מה בדיוק קורה. אבל – אבא שלו שליח ציבור, גם עבורו. הוא מתעטף בטלית של אבא ומצטרף לציבור לבקשת סליחה ומחילה.
הבול השני שבחרתי, מסדרת המועדים של תשע"ג, הוא בול של תפילת 'כל נדרי', התפילה הפותחת את יום הכיפורים. ניתן לראות את בית הכנסת מלא מפה לפה, החזן עומד ומתפלל ומשני צידיו עומדים אנשים ובידם ספרי תורה. בתפילת כל נדרי אנו עושים חשבון נפש לאחור ומבקשים שהעתיד שלנו יראה אחרת. את ההרגלים הרעים, את המסלולים והדרכים בהם הלכנו שלא לגמרי מרצוננו, את התחייבויות המיותרות שלקחנו על עצמנו – אנו מבקשים לבטל ולמחוק. אנו בתפילה לדף חדש, לחיים משוחררים וחופשיים, למען הדברים החשובים באמת.
הבול השלישי והאחרון הוא לא בול רשמי של יום הכיפורים אלא של יום הזיכרון. הוא יצא ביום הזיכרון של שנת 74 ומתייחס למלחמת יום הכיפורים שהתרחשה כמה חודשים קודם לכן. בבול ניתן לראות את החייל המתפלל, חבוש בקסדה ומעוטף בטלית. יום הכיפורים של החייל הזה שונה לחלוטין. הוא עזב בחופזה את בית הכנסת, איבד חברים בקרב – ועכשיו עומד בתפילה. עטוף בטלית אבל עדיין חבוש בקסדה, נושא איתו את צלקות המלחמה. יום הכיפורים שלו לעולם לא יראה אותו הדבר. הוא הוא יתפלל להמשיך את החיים שלו, על אף הטראומה. כאשר יאמר בתפילה "מי במים ומי באש, מי בחרב…" המילים יקבלו אצלו משמעות מצמררת. הוא לא יבקש למחוק את העבר, את מה שלא ניתן למחוק, אלא רק יבקש ויצפה לעתיד טוב יותר ושלו יותר.
ומהו יום הכיפורים עבורכם?
גמר חתימה טובה!