בשנת 2011 הנפיק השירות הבולאי של ישראל בול מיוחד, המציג ליצנית רפואית במפגש עם ילד מאושפז. הבול, בערך של 9 שקלים, עוצב על ידי יגאל גבאי ודודי שמאי, ומשקף את התפתחותו המרשימה של תחום הליצנות הרפואית בישראל ובעולם.
האיור בבול מספר סיפור שלם: ליצנית רפואית עם כובע סגול מעוטר, אף אדום ועניבת פפיון ירוקה, רוכנת מעל מיטת ילד מחייך. היא משתמשת בסטטוסקופ שלה – כלי רפואי שהופך בידיה לאביזר של קסם והומור. בתחתית הבול מופיע איור של סטטוסקופ היוצר צורת לב, סמל לחיבור המיוחד שבין הרפואה והאהבה.
שורשי הליצנות הרפואית נטועים בשנות ה-70 של המאה הקודמת. ב-1972, הניח פאץ' אדמס את אבן הפינה לתחום כשהקים מוסד לטיפול בשיטת הליצנות בווירג'יניה המערבית. המהפכה האמיתית הגיעה ב-1986, כשמייקל כריסטנסן הקים בניו יורק את "יחידת הליצנות הרפואית של קרקס התפוח הגדול". כריסטנסן טבע את המשפט המפורסם שהפך למוטו של התחום כולו: "אם החולים לא יגיעו לקרקס, הקרקס יגיע אליהם".
(בתמונה: ספרו המפורסם של פאטץ' אדאמס. תפס אותי במיוחד האחריות שהוא מטיל על המטופלים והביקורת שלו על עצם המושג "ביטוח מקצועי" לרופאים. לדבריו, ביטוח מקצועי לרופאים הוא בהגדרתו בעייתי מכיוון שהוא מניח שהרופא אחראי לשלומו של החולה בעוד שהמצב האידיאלי הוא שהחולה והרופא מקבלים החלטה משותפת והחולה מודע לסיכונים והולך בעיניים פקוחות לפרוצדורה – על אף הסיכונים. בכל מקרה, לא אנסה לתמצת לכם ספר שלם בטקסט תיאור של תמונה ואתם מוזמנים לקרוא על הגישה המהפכנית שלו…).
הליצנים הרפואיים, המכונים בישראל "ג'לולוגים" (מהמילה היוונית Gelao שמשמעותה "עליז, תוסס"), הם הרבה יותר מסתם מבדרים. הם חלק אינטגרלי מהצוות הטיפולי, המתמחים בטיפול בצרכים הנפשיים והחברתיים של המאושפזים. עבודתם כוללת הסחת דעת במהלך פרוצדורות רפואיות מפחידות או כואבות, סיוע בהסתגלות לשגרת בית החולים, והפגת מתחים ובדידות. הם משתמשים במגוון כלים אמנותיים – קסמים, פיסול בלונים, סיפור סיפורים ועוד – כדי להעניק לחולים, ובמיוחד לילדים, רגעים של שמחה ושחרור מהמציאות המורכבת של האשפוז.
מעבר לבידור, זוהי שיטת טיפול מבוססת מחקר. מחקרים מדעיים הוכיחו שהצחוק וההומור מגבירים את ייצור האנדורפינים (Endorphin) ובכך מסייעים להפחתת כאב ולשיפור מצב הרוח, מחזקים את מערכת החיסון על ידי הגדלת מספר תאי הלימפוציט מסוג T, ואף מפחיתים את רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) בדם.
אך הדרך להכרה מקצועית לא הייתה פשוטה. עד לשנת 2009, רבים בצוותים הרפואיים פקפקו בתועלת שבליצנות רפואית. חלק ראו בה "גימיק" של יחסי ציבור, ואחרים חששו שהליצנים יפריעו לעבודה השוטפת, במיוחד בחדרי ניתוח. ואולם, עם השנים, ההכרה בערך הטיפולי של הליצנות הרפואית הלכה וגברה. כיום, בתי חולים רבים בישראל מעסיקים ליצנים רפואיים כחלק אינטגרלי מהצוות הטיפולי.
ישראל הפכה למובילה עולמית בתחום, עם תוכניות הכשרה אקדמיות ייחודיות ומחקר מתקדם. הנפקת הבול ב-2011 סימלה את ההכרה הממסדית בחשיבות התחום, והיוותה אבן דרך משמעותית בהתפתחותו.
כיום, יותר מעשור אחרי הנפקת הבול, ליצנים רפואיים הם חלק בלתי נפרד מהנוף בבתי החולים בישראל ובעולם כולו. הם מזכירים לנו שלעתים, התרופה הטובה ביותר היא פשוט לגרום למישהו לחייך.