בשנת 2005, בעקבות פינוי גוש קטיף, הונפקה סדרה מיוחדת של בולים המנציחה את בתי הכנסת שננטשו. גיליון הבולים הוא למעשה גיליון של "בולי סינדרלה", כלומר, בולים שלא הונפקו בהנפקה רשמית של מדינה. אף שלא הונפקו על ידי גוף רשמי, מהווים הבולים עדות חזותית טעונה לקהילות שנעקרו ולמקומות התפילה שנותרו מאחור.
הגליון מכיל 16 בולים, כל אחד מציג בית כנסת מיישובי גוש קטיף. התמונות הקשות מראות את המבנים עולים בלהבות או מכוסים עשן, כשלצדן מצוין שם היישוב. הכיתוב "לא נשכח ולא נסלח" המופיע על כל בול משקף את הכאב והמחאה של מתנגדי ההתנתקות.
המטה העולמי להצלת העם והארץ, ארגון ימני-דתי, יזם את הפקת הבולים בעקבות כשלון המאבק נגד ההתנתקות. הבולים, שהונפקו כגיליון מדבקות, נושאים את התאריך 2005 – שנה שנחקקה בזיכרון של רבים כנקודת משבר.
בולים אלו לא נועדו למשלוח דואר אלא להוות תזכורת מוחשית לקהילות שפונו ולמחיר הכבד של ההתנתקות. עבור רבים, ובמיוחד עבור מפוני גוש קטיף ותומכיהם, בולים אלה משמשים כאמצעי להנצחת הזיכרון ולביטוי תחושותיהם.
בעיצומה של מלחמת 'חרבות ברזל', כאשר מתקפה חסרת תקדים על מדינת ישראל יצאה מהשטח ממנו נסוגה המדינה בתוכנית ההתנתקות, קיבלו בולים אלה משנה תוקף. הם הפכו לא רק לתזכורת היסטורית, אלא גם לעדות מצמררת על הסכנות הטמונות בויתורים טריטוריאליים. עבור רבים, גיליון הבולים מסמל כעת לא רק את אובדן הבתים ובתי הכנסת של גוש קטיף, אלא גם אזהרה ברורה לגבי עתידה הביטחוני של ישראל. הוא מדגיש את החשיבות של לקחי העבר בקביעת מדיניות עתידית.