מה יכול בול קטן לספר לנו על תקווה, מרד והיסטוריה של עם שלם? את התשובה נוכל אולי למצוא בבול מרד בר כוכבא, חלק מסדרת "בולי המרד" של ישראל.
הבול, בצבע חום-אדמדם, מציג מטבע עתיק במרכזו. על המטבע חרוטה חזית בית המקדש, ובתוכו ניתן להבחין בארון הברית. הכיתוב "ישראל" בעברית מופיע בחלקו העליון, ובתחתית מצוין ערכו – 100 פרוטות. השובל בתחתית הבול מספק מידע נוסף: "מלחמת בר-כוכבא" ותאריכי המרד, 132-135 לספירה. הבול הונפק בשנת ה'תשי"ד (1954).
מרד בר כוכבא, שהתרחש כשישים שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, היה ניסיון אחרון של היהודים להשיג עצמאות מהשלטון הרומי. למרות כישלונו הטרגי, הפך המרד לסמל של גבורה ותקווה לאומית. המטבע שעל הבול הוא אחד מהמטבעות שהטביעו המורדים במהלך המרד.
הסמלים על המטבע מספרים סיפור מורכב: בית המקדש המוצג על גבי המטבע כבר לא היה קיים בזמן המרד. ארון הברית, שנגנז עוד בימי בית ראשון וכלל לא היה קיים בכל תקופת הבית השני – מופיע גם הוא. מדוע בחרו המורדים בסמלים אלה?
התשובה טמונה בכוחם של סמלים לעורר תקווה ולחזק זהות. בית המקדש וארון הברית מייצגים את תור הזהב של העם היהודי – תקופת של עצמאות ועוצמה מדינית. בשעתם הקשה, המורדים שאבו כוח מזיכרונות אלה, מקווים להחיות את העבר המפואר. נראה שהמורדים מסמנים את המטרה ומכוונים גבוה: לא בית מקדש שנשלט על ידי השלטון היווני או הנציבים הרומיים אלא בית מקדש עצמאי, כמו בתקופת שלמה המלך.
(כאן תוכלו לקרוא יותר על השימוש שעשו המורדים במטבעות ככלי להעברת מסרים)
אגב, בעבר מידלתי את המטבע בתלת מימד. לאחר ההדפסה צבעתי בברונזה אמיתית בתוספת פטינה למראה אותנטי. את המידול תוכלו למצוא כאן.
מה היה קורה אילו סיפרנו למורדים שסמליהם ישמשו על גבי בול במדינה יהודית עצמאית כעבור אלפיים שנה? האם היו מאמינים? האם הם שיערו את עוצמת המסרים שהטביעו על מטבעותיהם?
הבול מגשר על פני אלפי שנים, מחבר בין העבר הרחוק להווה. הוא מזכיר לנו שהתקווה לעצמאות יהודית, שנדמתה כחלום רחוק בימי בר כוכבא, התגשמה בסופו של דבר. בה בעת, הוא מדגיש את הקשר העמוק בין העם היהודי לארצו ולמורשתו.
סדרת "בולי המרד" כולה משקפת את תפקידם החשוב של בולים בעיצוב זיכרון לאומי. באמצעות דימויים קטנים אלה, מדינת ישראל מספרת את סיפורה, מחברת את אזרחיה להיסטוריה שלהם, ומדגישה ערכים של גבורה, תקווה ונחישות.
בעידן שבו הזהות הלאומית שלנו נמצאות תחת מתקפה מתמדת, בולים כאלה מזכירים לנו את כוחם של סמלים ויזואליים. מעניין לראות כיצד אנו, כמדינה מתחדשת, בחרנו להתחבר דווקא לסמלים עתיקים אלה. בבחירת בית המקדש וארון הברית כסמלים מרכזיים, אנו מביעים את אותה שאיפה ותקווה לעצמאות שבאה לידי ביטוי בימי בר כוכבא. זוהי הצהרה על הרצון לחדש ימינו כקדם, לא רק במובן הפוליטי, אלא גם במובן הרוחני והתרבותי. הבחירה בסמלים אלה משקפת את הרצון לחבר בין העבר להווה, ולהדגיש את הרציפות ההיסטורית של העם היהודי בארצו.
כשאנו מביטים בבול מרד בר כוכבא, אנו רואים את כוחה של תקווה, את עוצמתו של זיכרון, ואת יכולתו של עם לשאוב השראה מעברו כדי לעצב את עתידו. אך מה לגבי ימינו? אילו סמלים מהעבר אנו בוחרים להתרפק עליהם ולהציב כתקווה? בחירת הסמלים שלנו היום משקפת את הערכים והשאיפות שאנו רוצים לקדם. היא מספרת את הסיפור שלנו כעם וכמדינה, ומשמשת כמצפן לעתיד שאנו מבקשים ליצור. מה הם הסמלים שאנחנו בוחרים להעביר לדורות הבאים, ואיזה מסר הם נושאים עבורנו ועבורם?