בתוך אלבום ישן, בין תמונותיהם של מנהיגים ודגלים, מסתתר פריט היסטורי מרתק – בול "מכונית משוריינת" שהונפק בשנת 1948, ימים ספורים לפני הקמת מדינת ישראל.
הבול, בערך 40 מיל, מציג איור של חייל יהודי חמוש בנשק ארוך על רקע של מכונית משוריינת ודגל ישראל ברקע. יותר מסתם תמונה, הבול הזה הוא חלון קטן אל תקופה סוערת ומלאת גבורה, ימים בהם יישובים יהודיים נלחמו על קיומם מול כוחות עוינים.
במהלך מלחמת העצמאות, נותקה חלקית הדרך בין ראשון לציון ובין תל אביב. כדי להתגבר על הניתוק, נפרצה דרך חדשה אולם גם היא סבלה מהתנכלויות פורעים ערבים, ירי צלפים ומיקוש. כוח מגדוד 2 (לימים – 52) של גבעתי כבש את בית אבו ג'בן (כיום בשטח המכון הוולקני) ממנו יצאו חלק מההתקפות ובנוסף – טיפל במוקדים אחרים שהיוו סכנה לנוסעים בציר 'ראשון-תל אביב'. עם זאת, הדרך לא היתה בטוחה והתנהלה בשיירות ועם ליווי חמוש.
ב 5 באפריל 1948 הוחלט בראשון לציון על התחלת שירות דואר במכונית משוריינת. לשם כך הונפק בול מיוחד ונוצרו חותמות דואר עבור השירות.
מי עיצב את הבול?
האישה שעמדה מאחורי יצירת הבול הייחודי הזה היא חווה סמואל, אמנית קרמיקה מוכשרת. סמואל נולדה בגרמניה בשנת 1904 ועלתה לארץ ישראל בשנת 1934. עוד לפני הקמת המדינה, עבדה סמואל בסטודיו – בתחילה בירושלים ולאחר מכן בראשון לציון – ועיצבה בקרמיקה יצירות אומנות שונות. היצירות שלה שילבו מוטיבים יהודיים, כלי נגינה ועיטורים שונים.
אגב, שימו לב למשהו מעניין – על הבול לא מופיע "ישראל" ככל בולי ישראל. הבול הונפק לפני קום המדינה, בטרם היה ברור מה תהיה שמה של המדינה החדשה – מדינת ישראל, ארץ ישראל, ארץ יהודה, מדינת היהודים או הצעות נוספות שנפסלו. במקרה הספציפי הזה, מעצבי הבול בחרו ב"ארץ ישראל".
כיום, בולי "מכונית משוריינת" נחשבים לפריטי אספנות נדירים יחסית ובעלי ערך היסטורי רב. הם מזכירים לנו את הימים הראשונים והקשים של המדינה, ימים בהם אומץ לב, תושייה וקהילתיות היו המפתח להישרדות ולניצחון.
בול "מכונית משוריינת" הוא יותר מסתם פיסת נייר קטנה. הוא עדות היסטורית מרתקת לתקופה סוערת ומלאת גבורה, ומהווה תזכורת חשובה לערכים של אומץ לב, תושייה וקהילתיות שעיצבו את מדינת ישראל.
אם הגעתם עד לכאן – בטח תרצו לקרוא גם על המשוריינים בדרך לירושלים..