בולי 'דמי דואר' לא באמת שימשו למשלוח דואר אבל הם ללא ספק בולים: מאז המצאת הבול, נוצרה בעיה חדשה – פעמים שפקיד הדואר היה טועה בחישוב עלות משלוח הדואר והיה מדביק בולים עם סכום קטן מהנדרש עבור המשלוח. המשלוח היה חוצה יבשות ופקיד בקצה השני של העולם היה שם לב לביול החסר. או אז עמדו בפניו שתי אפשרויות: להחזיר חזרה את המעטפה עקב ביול חסר או לגבות את התשלום החסר ממקבל המכתב.
ההעדפה הרווחת, כנראה, היתה לגבות את הפער ממקבל הדואר אלא שגם כאן היתה בעיה קטנה – היה חשש שפקיד הדואר יבקש עבור הביול החסר סכום גבוה מהנותר לתשלום ויקח לעצמו את העודף. כדי למנוע את המצב הזה, הנפיקו בצרפת את בולי דמי הדואר. את הבול היו מדביקים כנגד התשלום של המקבל וכך היה ברור שהמקבל שילם בדיוק את מה שהיה צריך לשלם.
המודל הצרפתי אומץ גם בארץ בימיה הראשונים של המדינה. מדינת ישראל הנפיקה שלוש סדרות של בולי דמי דואר, שלא שימשו לשליחת מכתבים אלא להשלמה במקרה של ביול חסר.
הסדרה הראשונה של דמי דואר היתה למעשה סדרה של בולי 'דאר עברי' אלא שהיא הודפסה על נייר גבי נייר שונה בגוון צהבהב. בנוסף, על הבול הודפסו בהדפס רכב המילים "דמי דאר", כלומר, לאחר סיום ההדפסה, הוחזר הגליון לדפוס והודפסו על גביו המילים "דמי דאר".
הסדרה היתה בשימוש זמן קצר וכבר בשנת 1949 הודפסה הסדרה השניה של דמי הדואר. הפעם כבר הופיע על הבולים שמה העדכני של המדינה – ישראל – והגלופה היתה גלופה שהוכנה במיוחד עבור בול זה:
הבולים היו די פשוטים, כדרכם של בולי דמי דואר בעולם, שהשימוש בהם הוא שימוש מקומי בלבד.
הסדרה השלישית והאחרונה (עד כה..) היתה סדרה שהונפקה בשנת 1952. הבולים בסדרה האחרונה עוד שימשו שנים אחדות לאחר הנפקתה, עד שאזלו.
העיצוב של הבולים כולל את מה שלימים הפך ללוגו של הדואר – הצבי. הבולים שימשו כבולי דמי דואר גם שנים לאחר הנפקתם, כל עוד היו בולים במלאי.
ראו למשל את המכתב הזה שנשלח מפריז לחיפה בשנת 1972:
המכתב בויל בבולים בעריכים כוללים של 45 פרנק אבל הפקיד בארץ שם לב שחסר ביול של 50 פרוטה. כך נאלצה מקבלת המכתב להוסיף עוד סכום של 50 פרוטות בכדי לקבל את המכתב.
ומה עשו כאשר נגמרו בולי דמי הדואר?
כאשר נגמרו בולי דמי הדואר, המשיכו לבייל את המעטפות בעלות הביול החסר בבולים רגילים. תראו למשל את הגלויה הזאת שנשלחה משטוקהולם לתל אביב בשנת 1971:
הגלויה בוילה בבול בעריך של 55. כאשר הגיעה הגלויה מארצות הקור לחום של אוגוסט בארץ, חייב פקיד הדואר את מירי בעוד 12 אגורות אותן נאלצה לשלם בכדי לקבל את הגלויה. הגלויה בוילה בבול טבריה – בול דואר רגיל שאינו בול דמי דואר.
גם הגלויה הזאת שנשלחה מקופנהגן שבדנמרק בוילה בביול חסר:
גם כאן, כבר בשנת 1965, היה מחסור בבולי דמי דואר ופקיד הדואר השתמש בבול דואר רגיל בעריך של 10 אגורות לצורך השלמת הביול. אגב, שמתי לב לשירות הדי מהיר של הדואר – המכתב נשלח ב 21.9.65, 5 ימים לפני ראש השנה והגיע ב 5.10.65 – ערב יום הכיפורים – זמן שעדיין אפשר בהחלט לאחל בו "שנה טובה"….