מעות הנייר – שטרות שהם בעצם מטבעות

בשנים 1948-1953 החליטו באוצר להכניס למחזור הכספים של מדינת ישראל מטבעות מנייר – סדרת מעות הנייר.

סדרת מעות הנייר הוכנסה למחזור בעקבות מחסור במטבעות, כסף קטן. היה קושי להפיק מטבעות והיה קל יותר ופשוט יותר להדפיס שטרות. לכן – הוחלט להדפיס שטרות קטנים שישמשו בתור מטבעות.

בתחילה היו אלו מעות נייר בערכים של מיל, מטבע שקיבלנו בירושה מתקופת המנדט הבריטי (לצערי אין לי עדיין מעות נייר בערכי מיל ולכן תצטרכו לדמיין אותם…). בהמשך הודפסו מעות נייר בערכי פרוטה – מטבע עם שם ששולח שורשים יהודיים עתיקים ונזכר כבר במשנה.

(בתמונה: הגב של מעות הנייר בעריכים של 50 ו 100 פרוטה)

מי שהיתה הפרוטה מצויה בכיסו, היה צריך לצבור פרוטה לפרוטה וכאשר היו בידיו 1000 פרוטות היה יכול להמיר אותם בלירה בודדת אחת…

בסדרת מעות הנייר של שנת 1952-1953 היה ניתן למצוא מעת נייר בעריך של 50 פרוטות, מעת נייר בעריך של 100 פרוטות ומעת נייר בעריך של 250 פרוטות.

(בתמונה: חזית השטר של מעות הנייר בעריכים של 50 ו 100 פרוטה)

על מעות הנייר בעריך של 50 ו 100 פרוטות היו מעוצבים סימני ביטחון מופשטים. מעת הנייר בעריך של 250 פרוטות נתנה קצת גיוון והופיעה עליה ימת הכינרת.

מה החיסרון של מעות הנייר? למה בעצם לא לחסוך את ייצור המטבע ולהחליף אותו במעות נייר?

המטבע שעובר ידיים רבות צריך להיות עמיד מאד אחרת, לאורך זמן, יהיה בלאי גדול מדי שיצריך את המדינה להנפיק עוד ועוד מעות נייר. מעת הנייר היתה פתרון זול ופשוט למצב זמני, אבל הפתרון הזה לא יכול לשמש כפתרון ארוך טווח.

ועד כאן לבינתיים…