השירות הבולאי הישראלי הנפיק בשנת 2010 בול מיוחד המספר סיפור של מהפכה עירונית-חברתית: היציאה מחומות העיר העתיקה בירושלים. הבול, בערך נקוב של 3.70 ש"ח, מציג שתי דמויות מפתח שחברו יחד לשנות את פני ההיסטוריה של ירושלים: סר משה מונטיפיורי (שהונצח גם על גבי שטרות מדינת ישראל) ויהודה טורא. הבול הונפק במסגרת תערוכת בולים בינלאומית שהתקיימה בירושלים, ומעיד על החשיבות ההיסטורית שמייחסת מדינת ישראל לאירוע מכונן זה בתולדות העיר.
מהי "היציאה מן החומות"?
עד אמצע המאה ה-19, כל תושבי ירושלים – יהודים, מוסלמים ונוצרים – חיו בצפיפות נוראה בתוך חומות העיר העתיקה. הצפיפות הובילה למחלות, עוני ותנאי מחיה קשים. השהייה מחוץ לחומות נחשבה מסוכנת בשל שודדים וליסטים. המהפך החל ב-1860, כאשר הוקמה השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות – משכנות שאננים. למעשה, ניצנים ראשונים לתופעה החלו כבר בשנות ה-40 של המאה ה-19, כאשר תושבים אמיצים החלו לעבד אדמות ולטעת עצים מחוץ לחומות, אך רק עם הקמת משכנות שאננים החל השינוי המשמעותי באמת.
(בתמונה: המבנה בצד ימין – תחנת הקמח של מונטיפיורי. בתחתית התמונה – משכנות שאננים).
הדמויות בבול
בשובל הבול מופיעים שני האישים שהובילו את המהפכה: סר משה מונטיפיורי, נדבן יהודי-בריטי שהקדיש את חייו לפיתוח היישוב היהודי בארץ ישראל, ויהודה טורא (Judah Touro), סוחר ונדבן יהודי-אמריקאי שתרם את הכסף להקמת השכונה הראשונה. מעניין לציין שהשניים מעולם לא נפגשו – טורא הוריש בצוואתו סכום עצום של 50,000 דולר (שווה ערך למיליוני דולרים כיום) למונטיפיורי, כדי שיסייע ליהודי ירושלים. מונטיפיורי, שביקר בארץ ישראל שבע פעמים, היה דמות מוערכת מאוד גם בקרב השלטונות העות'מאניים, מה שאפשר לו לקדם את מפעליו ביתר קלות. טורא, מצדו, היה סוחר מצליח מניו אורלינס שבסוף חייו התקרב ליהדות והחליט להקדיש חלק ניכר מהונו לטובת יהודי ירושלים.
משכנות שאננים – השכונה שפרצה את הדרך
בחלקו העליון של הבול מתנוסס ציור של שכונת משכנות שאננים. השכונה, שנבנתה על גבעה מול חומות העיר העתיקה, כללה שני מבנים ארוכים ובהם 18 דירות. במרכז השכונה בולטת טחנת הרוח המפורסמת שהקים מונטיפיורי במטרה לספק תעסוקה לתושבים. בתחילה, התושבים היו כה מפוחדים עד שחזרו ללון בעיר העתיקה בלילות. רק לאחר שמונטיפיורי הבטיח להם את הדירות לצמיתות ותמיכה כספית, החלו להתגורר בשכונה באופן קבוע. שם השכונה נבחר בהשראת פסוק מספר ישעיהו: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (ישעיה לב, יח) ונועד לשקף את האומץ של המתיישבים שהעזו לצאת מהביטחון היחסי של החומות.
המהפכה העירונית
הצלחתה של משכנות שאננים הובילה לפריצת דרך היסטורית. בתוך פחות מחמישים שנה קמו שכונות חדשות רבות מחוץ לחומות, ביניהן מחנה ישראל, נחלת שבעה, מאה שערים ועוד. מרכז הכובד של ירושלים עבר בהדרגה אל "העיר החדשה" שמחוץ לחומות. מעניין לציין שהבנייה היהודית התרכזה בעיקר ממערב לעיר העתיקה, בסמוך לדרך יפו, הן מסיבות ביטחוניות והן מסיבות כלכליות – הקרבה לדרך המסחר הראשית. זאת בשונה מהבנייה הנוצרית והמוסלמית שהתפתחה בכיוונים אחרים.
הבול עצמו
הבול מציג איור של השכונה כאשר עדיין לא היה שם כלום מלבד השכונה החדשה ותחנת הקמח. כיום – כנראה שאפילו מקום לחנות לא תמצאו שם… בתחתית הבול מופיע הלוגו של תערוכת הבולים הבינלאומית שהתקיימה בירושלים ב-2010. הבול מנציח לא רק את היציאה מהחומות, אלא גם את שיתוף הפעולה הבינלאומי הנדיר בין שני נדבנים יהודים – האחד מבריטניה והשני מארצות הברית – שחברו יחד לשנות את פני העיר. העיצוב המרשים משלב בין דיוקנאות היסטוריים לבין איור של השכונה, ומדגיש את החיבור בין החזון האנושי לבין המימוש הפיזי שלו בשטח.
כיום, טחנת הרוח של מונטיפיורי עדיין ניצבת במשכנות שאננים כעדות אילמת למהפכה העירונית שהחלה לפני 150 שנה. השכונה עצמה, שעברה שיפוץ מקיף, משמשת כיום כמרכז תרבות ואמנות תוסס, והיא אחת האטרקציות התיירותיות המרכזיות בירושלים המודרנית. במקום פועלים מרכז למוזיקה קאמרית, מרכז כנסים, ובית הארחה ליוצרים ואנשי רוח, המשמרים את המורשת התרבותית של המקום תוך יצירת דיאלוג מתמיד בין העבר להווה.