איך נראית כיתה א' בעיניים של ילדה בכיתה ג'?…
בשנת התשנ"ז (1997) התקיימה תחרות של משרד החינוך מחוז תל אביב והמרכז, עבור השירות הבולאי. נבית מנגשה, תלמידת כיתה ג' בבני ברק, ציירה את הציור שלה והעבירה למורה. היא הופתעה לגלות שהשירות הבולאי בחר את הציור שלה להנפקת בול ועוד יותר הופתעה מכך שהוזמנה לאירוע מיוחד בעקבות ההנפקה בבית הנשיא.
הבול, בעריך של 1.10 ש"ח מציג כיתה, כפי שנתפסה על ידי תלמידת כיתה ג'. בכיתה 20 שולחנות כאשר בכל שולחן יושב תלמיד אחד בלבד. המורה עומדת על יד הלוח ומצביעה עליו. על הלוח ניתן לראות את הכיתוב "שלום כתה א". על מעטפת יום ההופעה ניתן לראות ציור של סימה אורון בעת היותה תלמידה בבית ספר "תל חי" בתל אביב.
לרגל פתיחת שנת הלימודים התשפ"ה – כמה תובנות מהציור שעל הבול – לשימור ולשיפור:
שימור – כיתה בת 20 תלמידים מאפשרת יחס אישי לתלמידים ומאפשרת לכל תלמיד למצוא את מקומו. הלוואי שהסטנדרט של מספר התלמידים בכיתה יתקרב לכיוון של מה שמוצג בבול…
שיפור – המצב בו כל תלמיד יושב בשולחן לבד הוא מצב בעייתי מאד. אני לא יודע אם זה היה המצב בבית הספר של נבית או שזה רק משקף את תחושת הבדידות שחוותה, אבל בכל מקרה – המורה חייב להגיע למצב שבו אין תלמיד שיושב לבד. נכון שישיבה בשולחן נפרד מייצרת שקט בכיתה אבל התלמיד הבודד נשאר בודד וזה עלול להיות הרסני.
דבר נוסף – צורת הישיבה וההוראה הפרונטלית מול לוח צריכה לעבור עידון. יתכן ש"תפסנו" את המורה ברגע קטן של הוראה פרונטלית ומיד לאחריו היתה עבודה בקבוצות שתרמה לחשיבה עצמית ועזרה לכל התלמידים לבוא לידי ביטוי בקבוצה הקטנה בה הם עבדו. אם לא – מומלץ למורה בחום להתנתק טיפה מהלוח ולגוון את דרכי ההוראה שלה.. (ביקשתי ממידג'רני לצייר סביבת למידה מודרנית של כיתה א, מצרף לכם את התמונה כאן).
אגב, ברור שמדובר כאן ב'ניתוח בשקל' של ציור של ילדה בכיתה ג' אבל מעבר לניתוח יש כאן הזדמנות להעלאת הנושא. בנוסף, יש כאן לא רק הסתכלות על תפיסה של כיתה א' בעיני תלמידת כיתה ג' משנת 1997, אלא בחירה של המבוגרים – מחוז תל אביב והמרכז של משרד החינוך והשירות הבולאי – בציור שכנראה מאפיין לדעתם את כיתה א'. מניח שכיום תלמידה בכיתה ג' היתה מציירת אחרת את כיתה א' וכמובן שצוות משרד החינוך היה בוחר בציור מעט שונה…
שלום כיתה א'!