רגע לפני שלבנון נוטשת סופית את השטרות המסורתיים שלה לטובת שימוש בדולרים, שמתי לב לשטר לבנוני מיוחד הכולל בתוכו טקסט בכתב עברי.
השטר בעריך של 1000 לירות לבנוניות מציג טבלה של ארבע "אלפא ביתות": בשורה העליונה ניתן לראות את הכתב הפיניקי, בשורה השניה – את הכתב העברי, בשורה השלישית את הכתב הנבטי ובשורה הרביעית אותיות ערביות.
כך הצליח המעצב הגרפי של השטר להעביר אותנו במסע מהיר לאורך ההיסטוריה של לבנון באמצעות הטקסט: מהפיניקים שגרו ברצועת החוף בצור וצידון, דרך הקשרים המפותחים של הפיניקים עם ממלכת יהודה וישראל, דרך הכתב הנבטי שהתפתח מהכתב העברי והפיניקי והיה המקור לכתב הערבי – ועד לכתב הערבי עצמו הנמצא בשימוש בלבנון כיום.
אגב, ההשתלשלות של הכתב הפיניקי אל הכתב העברי כפי שמופיעה על גבי השטר, מזכירה לנו את קרבת המשפחה המפוקפקת בין ישראל ללבנון: כדי לחזק את היחסים בין המעצמות, נשא אחאב מלך ישראל את הנסיכה הפיניקית 'איזבל', המפורסמת בתנ"ך בשנאתה לנביאים ומוזכרת לשלילה בנביא.
מעניין לשים לב שברגע ששמים את הפוקוס על התפתחות הכתב הערבי והמקורות שלו, מגיעים לכתב הנבטי שאין לו כל כך שייכות ללבנון ומתעלמים מתרבויות עם השפעה גדולה מאד על לבנון, כדוגמת צרפת. לכל הפחות יש כאן אמירה שעוברת דרך השטר ומבהירה מהם השורשים המשמעותיים של לבנון ודוחקת הצידה את הכיבוש הצרפתי ואת הסכמי סייקס-פיקו – על אף שיש להם עד היום השפעה עצומה על לבנון – צרפתית היא שפה נפוצה בבתי הספר בלבנון ובכלל. הצרפתית היתה גם שפה רשמית בלבנון, עד שהורדה מגדולתה וכיום היא לא מוגדרת שפה רשמית אך עדיין נעשה בה שימוש רב בלבנון.
אם כבר צרפתית, בגב השטר, הטקסט השולט הוא בצרפתית – הכיתוב הגדול בחלק העליון של השטר "BANQUE DU LIBAN" – בנק לבנון – וגם בחלקו התחתון של השטר הכיתוב MILLE LIVRES – אלף לירות כתובים בשפה הצרפתית. למעשה, המעצב של השטר מדגיש שאומנם הצרפתית היא שפה כמעט רשמית בלבנון, אולם השורשים האמיתיים של לבנון לא נמצאים בצרפת אלא בפיניקיה.
