לא כל הגשם שיורד נשאר מעל פני האדמה. חלקו שוהה תחת הקרקע במשך אלפי שנים, מסתנן לאט דרך שכבות גיר וחוואר, ופורץ החוצה כאשר משהו בתוך מבנה הסלע מאפשר זאת. שלושת הבולים שהוציאה חברת דואר ישראל בשנת 2023, בסדרה שכותרתה 'מעיינות בישראל', הם מדריך מוחשי לתופעה הזו – כל בול ממחיש סוג אחר של מעיין, ויחד הם מציגים תמונה מרהיבה של מגוון הידרולוגי שנדיר למצוא בשטח קטן כל כך.
הסדרה עוצבה על ידי האמן דויד בן-הדור, שגם בעבר עיצב בולים ישראליים בנושאי טבע ונוף. כל אחד משלושת הבולים כולל שובל – תוספת נייר מחוברת שמתחת לבול, ובה איור המסביר כיצד נוצר סוג המעיין הספציפי. זה טוויסט פילטלי מעניין בבולים ישראליים: השובל הופך כל בול מתמונה יפה לכלי לימודי עצמאי. הסדרה כוללת שלושה בולים בשני ערכים נקובים – שני הבולים הראשונים בעלי ערך 5.00 שקלים חדשים כל אחד, והבול השלישי בעל ערך 10.90 שקלים.
עין עקב: מדבר עם לב ירוק
בלב הנגב, כשעה נסיעה דרומית מבאר שבע, שוכנת בקעת צין – אחד הנחלים הציוריים ביותר בישראל. בתוך הבקעה הזו, בסוף מסלול הליכה שנמשך מספר שעות, מחכה עין עקב.
עין עקב הוא מציין שכבה – contact spring – כלומר מעיין שנוצר כאשר שכבת סלע חדירה, המחזיקה בתוכה מים, נפגשת עם שכבת סלע בלתי חדירה שמתחתיה. כתוצאה מכך, המים מוצאים מוצא לאורך קו הגבול בין שתי השכבות ופורצים אל פני הקרקע. בבול ניתן לראות את המעיין בגדולתו: מים כחולים עמוקים שוכנים בתוך צוק גיר לבן ובלתי מתפשר, ועץ ירוק יחיד ועז צומח מתוך הסלע כמו עדות אילמת לכוחם של המים.
הבריכה שנוצרה מהמעיין היא אחת העמוקות מסוגה בישראל – כשמונה מטרים. המים קרים ומלוחים מעט, תוצאה של מסלולם הארוך דרך שכבות הסלע. חלק עליון של הצוק מורכב מסלע קוֹנְגְּלוֹמֵרָט קשה, ומתחתיו חוואר רך – וזו בדיוק אותה הנקודה שבה מתרחש הקסם ההידרולוגי.
השובל שמתחת לבול מציג חתך גיאולוגי של המנגנון: שכבה כחולה של מים, שכבה חומה של סלע חדיר, ושכבה כהה שמאלצת אותם לצאת. פשטות שמסתירה מורכבות עצומה. מי שמטייל לעין עקב ומגיע אל הבריכה הנסתרת לאחר ההליכה במדבר מבין משהו שהבול מנסה להעביר: מים אף פעם לא מתייאשים, הם תמיד מוצאים את הדרך.
עין מבוע: המעיין המסתורי ביותר בישראל
מציין קרסטי – karst spring – פועל על פי עיקרון שונה לחלוטין. כאן, מי גשמים חודרים אל תוך סלע גיר ודולומיט לאורך שנים ואלפי שנים, ומפעפעים דרך סדקים קטנטנים. המים חומציים מעט מטבעם, ולאט לאט הם מסוגלים להמיס את הסלע עצמו מבפנים. כך נוצרות מערות ותעלות תת-קרקעיות – ורק לאחר מכן פורצים המים החוצה.
עין מבוע, המוצג בבול השני, הוא מציין קרסטי הממוקם בנחל פרת. הבול מציג את המעיין כאתר מאורגן ומתוחזק: בריכה עגולה ומוקפת אבנים ישנות, סביבה ירוקה ועשירה, עצים גדולים, ומדרגות אבן שמעידות שבני אדם ניצלו את המים כאן כבר מזמן. הצמחייה הסביבתית רוויית ירוק – ניגוד מוחלט למדבריות של עין עקב. שני הבולים שוים בערכם הנקוב, אך שונים לחלוטין בנוף ובמנגנון.
השובל מתאר בחתך איך נראית מערכת הקרסט מבפנים: תעלות, חלל תת-קרקעי, ומוצא אל פני האדמה. מעיינות קרסטיות אחראיות על חלק ניכר מספקי המים הגדולים בישראל – מעיינות ראש העין, בין השאר, מוזנים ממנגנוני קרסט.
כמציין קרסטי, עין מבואה גם מתנהג כמעיין פועם – כלומר זרימתו מתחלפת בין עתות שפע לתקופות של שקט יחסי, תלוי בכמות הגשמים שחדרו לתוך הסלע בחורף הקודם. הרוחצים בבריכות יכולים לחזות לפתע בירידה פתאומית של מפלס המים – עד כדי התייבשות מלאה שלו. לאחר מספר דקות הוא מתמלא מעצמו וחוזר למפלס המקורי. ההתנהגות הזו הוסיפה לאורך ההיסטוריה אלמנט של מסתורין לכל מעיין מהסוג הזה. אבל בכל הנודע לעין מבוע – תצטרכו להסתפק בינתיים בתמונה שעל גבי הבול: בשנים האחרונות המעיין סגור לביקורים ובמקום נבנית חניה לרווחת המבקרים שאולי יום אחד יורשו לבקר שוב במעיין המסתורי.
מעיין חרוד: מהתנ"ך לימינו
מעיין חרוד שונה מקודמיו לא רק מבחינה גיאולוגית, אלא גם מבחינה היסטורית. הוא מעיין העתק – fissure spring – מעיין שמי התהום פורצים בו מסדק בסלע, בדרך כלל בשל לחץ הידרוסטטי. האדמה שמתחת פשוט כבר לא מסוגלת להכיל יותר מים, ואז הם מוצאים פרצה ומבצבצים אל מעלה.
אבל מעיין חרוד נחרת בזיכרון הקולקטיבי הישראלי בזכות סיפור מפורסם. בספר שופטים, מסופר כיצד בחר גדעון את לוחמיו שיעמדו בפני מחנה המדיינים הענק. ליד מעיין חרוד, סונן כל מי שרכן לשתות ישירות מהמים, ורק השלוש מאות שהביאו את המים בחופניהם אל פיהם – הם שנבחרו. האגדה הצבאית הזו הפכה את מעיין חרוד לאתר עם משמעות היסטורית, מעבר ליופי שבמקום.
גם ההיסטוריה המאוחרת לא עקפה את המקום. בשנת 1260, ליד מים אלה ממש, פגשו הממלוכים את הצבא המונגולי בקרב עין ג'אלות – אחת הנצחונות הצבאיים הנדירים שבהם הצליח כוח מוסלמי לעצור את גל הכיבוש המונגולי שאיים להגיע עד לקצות הים התיכון. המים של מעיין חרוד היו עדים לשני רגעים מכוננים בהיסטוריה האנושית, עם רווח של יותר מאלפיים שנה.
הבול מציג את הגן הלאומי מעיין חרוד כיום: בריכה גדולה ושקטה, אבנים מסודרות בחן, עצים ירוקים גבוהים, ומקום לטיול משפחתי. השובל מציג את מנגנון ה-fissure – המים פורצים דרך קו אנכי בסלע, תחת לחץ. ערך הבול הגבוה יותר – 10.90 שקלים לעומת 5.00 שקלים של השניים האחרים – מבחין אותו מבחינה פוסטלית ואולי מעיד על מעמדו ההיסטורי הכבד יותר.
כשבול הופך לספר לימוד
מה שמייחד את הסדרה הזו הוא השובל. בעולם הפילטליה, השובל הוא הרחבה לבול – פיסת נייר מצורפת שניתן להפרידה – ובמקרה הזה כולל כל שובל איור מדעי מפורט. דואר ישראל יצר כאן פריט אספנות שהוא גם חוברת הסבר: שלושה בולים עם שלושה שובלים שמלמדים הידרולוגיה בסיסית. ילד שיכניס את הסדרה הזו לאלבום יבין, בלי ספר לימוד, את ההבדל בין מעיין שכבה, מעיין קרסטי ומעיין העתק.
שלושה מעיינות, שלוש יצירות של דויד בן-הדור, וסיפור שלם על איך המים מוצאים תמיד את דרכם – בין אם דרך שכבות סלע, דרך מערות גיר, או דרך סדק שנפתח ברגע הנכון. הבולים האלה לא רק מתעדים מקומות יפים. הם מספרים שישראל היא מדינה שבה, בשטח זעיר יחסית, שלושה סוגי מעיינות שונים לחלוטין – ובכולם אפשר לרחוץ את הרגליים.