ב-16 בספטמבר 2014, כשהישראלים פתחו את הארנק שלהם, הם גילו פנים חדשות מביטות בהם מעל שטר ה-50 שקל. לא פוליטיקאי, לא נשיא – אלא משורר עם שפם מרשים, עיניים חודרות ומבט שאומר משהו על האמונה באנושות. שאול טשרניחובסקי, שנפטר כחמש שנים לפני קום המדינה, חזר לחיים על גבי נייר ירוק.
כנראה שהבחירה בצבע הירוק לשטר לא הייתה מקרית. טשרניחובסקי היה רופא במקצועו, והצבע הירוק מזוהה עם עולם הרפואה. אבל היה משהו עמוק יותר בבחירה הזו – השטר כולו נבנה סביב שיר אחד, "הוי ארצי מולדתי", שבו כתב טשרניחובסקי על ריח הפרדסים. עץ הדרים עמוס בפירות כתומים משתרע על פני חזית השטר, ואם תסתכלו דרך זכוכית מגדלת, תגלו שורות שלמות מהשיר מוטמעות בעיצוב בטקסט זעיר.
המשורר שהאמין באדם
טשרניחובסקי נולד ב-1875 בכפר קטן באוקראינה, בתוך תחום המושב היהודי. כבר מגיל צעיר הוא גמע שפות כמו מים – רוסית, עברית, יידיש, ואחר כך גרמנית, צרפתית, אנגלית, יוונית עתיקה ולטינית. הוא למד רפואה בהיידלברג שבגרמניה, אך ליבו היה תמיד בשירה העברית.
בגיל 17, בעודו נער באודסה, כתב טשרניחובסקי את השיר שיהפוך להמנון של דור שלם: "אני מאמין". השיר פותח במילים "שחקי, שחקי על החלומות" ומבטא אמונה בלתי מתפשרת באדם ובעתיד טוב יותר. שורה מתוך השיר הזה מופיעה על גב השטר: "כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז". המילים האלה נכתבו כשהעולם היהודי עדיין לא ידע מה צפוי לו במאה העשרים, וטשרניחובסקי עצמו נפטר ב-1943, בעיצומה של השואה, מבלי לראות את קום המדינה.
בין אודסה לאתונה
מה שמייחד את טשרניחובסקי ממשוררים עבריים אחרים הוא הקשר העמוק שלו לתרבות יוון העתיקה. בשיר "לנוכח פסל אפולו" הוא כורע ברך בפני האל היווני, מעשה שנחשב לכפירה בעיני רבים מבני דורו. אבל טשרניחובסקי לא ראה סתירה – הוא האמין שהיופי, הבריאות והחיים השופעים של התרבות היוונית יכולים להפרות את התחייה העברית.
המעצבת אסנת אשל, שעיצבה את סדרת השטרות החדשה כולה, הטמיעה את הקשר הזה לתרבות יוון בגב השטר. שם מופיע עמוד בסגנון קורינתי – אחד משלושת הסגנונות הקלאסיים של האדריכלות היוונית העתיקה, המאופיין בכותרת עשירה בעיטורי עלים. העמוד הזה מסמל את עולמו הרוחני של טשרניחובסקי, את החיבור שלו בין מורשת ישראל לבין תרבות המערב.
טשרניחובסקי לא רק אהב את יוון – הוא הביא אותה לעברית. הוא תרגם את האיליאדה ואת האודיסאה של הומרוס, מיוונית עתיקה לעברית, עבודת ענק שדרשה שליטה בשתי שפות עתיקות ויכולת להעביר את המוזיקה של השירה האפית לשפה שונה לגמרי.
חיים שניים בארנק
השטר הוא חלק מסדרה ג' של השקל החדש, שהחליפה את הסדרה הקודמת שנשאה דמויות של מנהיגים פוליטיים. ההחלטה לשים משוררים על השטרות – נתן אלתרמן, טשרניחובסקי, לאה גולדברג ורחל המשוררת – לא עברה בשקט. היו שטענו שכל ארבעת המשוררים שנבחרו הם אשכנזים, והיו שהתנגדו לטשרניחובסקי ספציפית כי היה נשוי לאישה לא יהודייה. אבל בסופו של דבר, התוכנית יצאה אל הפועל.
השטר עצמו עמוס בסימני ביטחון מתקדמים. יש בו חוט ביטחון ירוק שנגלה בשלושה חלונות, סימן מים עם דיוקן המשורר וסימני חירור שיוצרים את המספר 50. בצידי השטר יש שני זוגות של קווים בולטים, סימן ייעודי לעיוורים ולכבדי ראייה שמאפשר להבחין בין השטרות השונים.
כיום, כשאנחנו שולפים שטר של 50 שקל כדי לשלם על קפה או ארוחה, אנחנו מחזיקים ביד יותר מאמצעי תשלום. אנחנו מחזיקים קטע משירה עברית, חלון לתרבות יוון העתיקה, ומסר של אופטימיות שנכתב לפני יותר מ-130 שנה על ידי נער בן 17 שהאמין שהעולם יכול להיות טוב יותר.