בשנת 1986, בעיצומה של מלחמת איראן-עיראק, הדפיס הבנק המרכזי של עיראק שטר חדש בערך נקוב של 25 דינר. זה לא היה שטר רגיל. לראשונה בתולדות המדינה, דמותו של שליט חי הופיעה על הכסף הלאומי — סדאם חוסיין, לבוש מדי צבא, מביט מתוך השטר במבט נחוש. ערכו של השטר באותה תקופה היה כ-80 דולר אמריקאי, והוא היה השטר בעל הערך הגבוה ביותר במחזור. אך לא רק הדיוקן מספר סיפור. בחזית השטר, משמאל לסדאם, מככב ציור של פרשים דוהרים עם חרבות וחניתות — תמונה המתעדת את קרב אל-קאדיסייה מהמאה השביעית. הבחירה לא הייתה מקרית.
הקרב שסדאם רצה לשחזר
בנובמבר 636 לספירה התרחש קרב גורלי בין הצבא הערבי המוסלמי לבין האימפריה הסאסאנית הפרסית. הקרב נמשך ארבעה ימים ליד העיירה אל-קאדיסייה בדרום עיראק של היום, והסתיים בניצחון מוחץ לערבים. המפקד הפרסי רוסתם נהרג בקרב, הדגל המלכותי הפרסי נלקח כשלל, ותוצאות הקרב פתחו את הדרך לכיבוש הערבי-מוסלמי של פרס כולה. סדאם חוסיין אימץ את הקרב ההיסטורי הזה כסמל למלחמתו נגד איראן. התקשורת הממלכתית כינתה את המלחמה "קאדיסייה של סדאם", ותעמולה ממשלתית הציגה את הסכסוך המודרני כהמשך ישיר למאבק הנצחי בין ערבים לפרסים. הרודן הציג את עצמו כיורשם של גיבורי העבר הערבי, כמי שמגן על העולם הערבי מפני "הפלישה הפרסית" החדשה.
האנדרטה בגב השטר
בצד האחורי של השטר מופיעה תמונה מרשימה: כיפה טורקיזית ענקית, חצויה לשניים, יושבת על פלטפורמה עגולה מוקפת אגם מלאכותי. זוהי אנדרטת אל-שהיד, המוכרת גם בשם "אנדרטת השאהידים", שנחנכה בבגדד ב-1983. האנדרטה תוכננה על ידי הפסל העיראקי איסמאעיל פתאח אל-תורכ והאדריכל סאמאן כמאל, ונבנתה לזכר החיילים העיראקים שנפלו במלחמה נגד איראן. הכיפה המפוצלת, בגובה 40 מטר ובקוטר 190 מטר, מזכירה כיפות מתקופת הח'ליפות העבאסית. במרכז, בין שני חלקי הכיפה, בוערת אש נצחית. מגזין "Art in America" דירג את האנדרטה כמבנה היפה ביותר במזרח התיכון. מתחת לכיפה נמצאים מוזיאון וספרייה, ושמות החיילים שנפלו חרוטים על קירות סביב המתחם. האנדרטה נבנתה כחלק מתוכנית רחבה של משטר הבעת' לבניית אתרי זיכרון מונומנטליים בבגדד, לצד אנדרטת החייל האלמוני וקשת הניצחון.
שער בבל והאריה — סמלים של גדולת העבר
בצד שמאל של גב השטר מופיע מבנה עתיק נוסף: שער העיר העתיקה של בבל, יחד עם תבליט של אריה צועד. האריות היו סמל של האלה איסתר בבבל העתיקה, והם עיטרו את הדרך התהלוכתית המפורסמת ששער איסתר היווה את סופה. סדאם חוסיין ראה את עצמו כיורש ישיר של נבוכדנצר מלך בבל. בפרויקט שיקום נרחב שהשלים ב-1987, הוא בנה מחדש חלקים מארמון בבל, ועל הלבנים החדשות נחרטו כתובות שהכריזו: "בעידן סדאם חוסיין, בנו של נבוכדנצר, קמה בבל לתחייה." השטר משלב בזהירות את שני הנרטיבים — הערבי-מוסלמי וההבבלי-מסופוטמי — כדי לבסס את הלגיטימיות של השלטון.
החיים לאחר סדאם
השטר הזה הודפס בבריטניה על ידי חברת De La Rue, מדפיסת השטרות המפורסמת. איכות הדפוס הגבוהה כללה סימני מים, חוט ביטחון ודיו עמיד — תכונות שהפכו את השטרות הללו למבוקשים אצל אספנים וכונו בשם "דינר שוויצרי". הכינוי הזה נובע ככל הנראה מלוחות ההדפסה שיוצרו בשווייץ או מהיציבות הכלכלית שאיפיינה את הדינר העיראקי לפני מלחמת המפרץ. לאחר מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, סנקציות בינלאומיות מנעו מעיראק להמשיך ולהזמין שטרות מ-De La Rue. השטרות החדשים שהודפסו מקומית או בסין היו באיכות ירודה משמעותית, קלים לזיוף, והדיו שלהם נמרח במגע עם מים. בעוד ששטרות ה"סדאם דינר" החדשים איבדו מערכם בקצב מסחרר, שטרות ה-25 דינר מ-1986 שמרו על ערכם באזור הכורדי האוטונומי בצפון עיראק. היום, יותר משני עשורים לאחר נפילת סדאם, השטר הזה שווה דולרים בודדים בשוק האספנות. אבל ערכו ההיסטורי אינו נמדד בכסף. הוא מספר סיפור על רודן שרצה לכתוב את עצמו בספרי ההיסטוריה — לקשור את שמו לניצחונות מלחמתיים של ימי קדם, לקברניטים של אימפריות עתיקות, ולאומה שבנה עבורה זהות מדממת של חייליה. השטר הוא תעודת זהות של משטר שהאמין שאפשר לכתוב את ההיסטוריה מחדש — וגילה בסופו של דבר שההיסטוריה כותבת את עצמה.