ב-16 באפריל 1931 נשמה את נשימתה האחרונה אישה בת ארבעים בבית החולים "הדסה" בתל אביב. היא הגיעה לשם יום קודם לכן, לאחר מסע מפרך בעגלה מבית המרפא לחולי שחפת בגדרה. על שולחנה נותר שיר אחרון, לא גמור. שמונים ושש שנים מאוחר יותר, פניה של אותה אישה יביטו מתוך מיליוני שטרות כסף שיעברו מיד ליד ברחבי ישראל. זוהי רחל בלובשטיין – רחל המשוררת – שדיוקנה מעטר את שטר עשרים השקלים החדשים.
מחלום האמנות לאהבת הארץ
רחל נולדה בעיר סראטוב שברוסיה בשנת 1890, הבת האחת-עשרה להוריה. אביה, איסר-לייב, נחטף בגיל שמונה לצבא הצאר ושירת בו עשרים וחמש שנים, אך הקפיד לשמור על מסורת ישראל לאורך כל השנים. כשהשתחרר, התעשר ממסחר בפרוות והעניק לילדיו חינוך מעולה. רחל הצעירה חלמה להיות ציירת, למדה באקדמיה לאמנות בקייב, ובשנת 1909 יצאה עם אחותה שושנה לאיטליה להמשיך את לימודיה. בדרך החליטו לסור לביקור קצר בארץ ישראל – ונשארו לתמיד.
מים כחולים וחלום שנשבר
המפגש של רחל עם הכנרת שינה את חייה. היא הגיעה לחוות כנרת, התאהבה בנוף ובחיים החלוציים, ופגשה שם את זלמן רובשוב – לימים הנשיא השלישי של ישראל, זלמן שז"ר. נוצר ביניהם קשר, ורחל הקדישה לו את שירה הראשון בעברית, "גן נעול". אך בשנת 1913 נסעה לצרפת ללמוד אגרונומיה, שם פגשה את מיכאל ברנשטיין, מהנדס יהודי שהפך לאהבת חייה. היא כמעט נישאה לו, אך הוא סירב לעלות לארץ והחתונה בוטלה.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, נסגרו שערי הארץ ורחל נאלצה להישאר ברוסיה. בתקופה זו טיפלה בילדי פליטים יהודים, וככל הנראה שם נדבקה בשחפת – מחלה שבאותם ימים נחשבה לגזר דין מוות. רק בשנת 1919 הצליחה לשוב לארצה האהובה באונייה "רוסלאן" המפורסמת, וחזרה לקבוצת דגניה.
אבל השמחה הייתה קצרה. העבודה הפיזית הקשה החלישה את גופה והמחלה התפרצה במלוא עוצמתה. המילים שבישרו לה את גורלה היו אכזריות: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב." את המשפט הזה אמר לה אחד החברים, בשם חברי דגניה שפחדו מהידבקות. רחל גורשה מהקבוצה ומצאה את עצמה נודדת בין צפת, ירושלים ותל אביב, כותבת את שיריה מתוך געגוע וכאב.
השיר שהפך לשטר
השיר "כנרת" (שם הרי גולן…) נכתב בשנת 1927, כשני עשורים אחרי שעזבה את החווה. רחל כתבה אותו מדירתה הקטנה והבודדה בתל אביב, אך נפשה שוטטה בחופים שאהבה. השיר מתאר את הרי הגולן, את הר החרמון שהיא מכנה "סבא", ואת עץ הדקל על חוף הים שמשכשך את רגליו במים. בגב השטר מופיעות מילים משיר מפורסם אחר שלה, "ואולי לא היו הדברים מעולם": "הוי כנרת שלי, ההיית? או חלמתי חלום?"
בנובמבר 2017 נכנס השטר החדש למחזור, כחלק מסדרה ג' של שטרות השקל החדש – סדרה שהוקדשה למשוררים עבריים – רחל המשוררת, שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג ונתן אלתרמן. את השטר עיצבה אסנת אשל, שזכתה בתחרות שבה התמודדו למעלה משמונים מעצבים. השטר בצבע אדום, באורך 129 מילימטרים, ומשלב אלמנטים מתקדמים של אבטחה עם עיצוב מלא רגש.
אלמנטים של עיצוב ואבטחה
בחזית השטר מופיע דיוקנה של רחל על רקע ענפי דקל – מחווה ל"דקל שפל צמרת" משירה. בטקסט זעיר (מיקרו-טקסט) המודפס על השטר, ניתן לקרוא את השיר "כנרת" במלואו.
אחד האלמנטים הייחודיים בשטר הוא "הספר המוזהב" – סימן אבטחה בצורת ספר פתוח שמשנה את צבעו מזהב לירוק כשמטים את השטר. גם חוט הביטחון משנה גוונים מכחול לסגול, מזכיר את שמי הארץ המשתנים מעל הכנרת.
חיים שניים על שטר
מותה של רחל בבדידות ובעוני היה אירוע מטלטל. היא נקברה בבית הקברות כנרת, מול האגם שאהבה, וקברה הפך לאתר עלייה לרגל. שיריה הולחנו עשרות פעמים והפכו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית.
יש צדק פואטי בכך שהמשוררת שחיה בדוחק, שגורשה מביתה בשל מחלתה ושנפטרה חסרת כל, עוברת כעת מיד ליד בכל יום, שוכנת בארנקים של מיליונים. רחל בלובשטיין, שכתבה "לא שרתי לך ארצי", הותירה אחריה שירה נצחית, שחרוטה כעת לא רק בלב העם, אלא גם על המטבע הרשמי שלו.