בלילה האחרון של דצמבר 2025, על קיר הבנק המרכזי בדמשק, רץ מופע לייזר. אורות ירוקים וסגולים שרטטו על האבן את קווי המתאר של שטר חדש, ואלפי אנשים בכיכר צילמו בטלפונים. זה לא היה רק חידוש עיצובי. זה לא היה מובן מאליו שאזרח סורי יכול היה להחזיק שטר ביד בלי שדמותו של שליט מסתכלת עליו בחזרה.
השטר שבמרכז הטקס היה שטר 100 הלירות. הוא צבוע בגוונים של סגול ולבן, ובחזיתו, במקום הדיוקן שכל אזרח סורי הכיר, פורח ענף כותנה. שלוש אגודות הסיבים הלבנות שלו נראות כמעט תלת ממדיות, ולצדן, בשולי השטר, מצויר 'צבי רים' עדין. בראש החזית מופיע הכיתוב הערבי "مصرف سورية المركزي", הבנק המרכזי של סוריה, ושני התאריכים זה לצד זה: ١٤٤٧ לפי הלוח ההיג'רי ו-٢٠٢٥ לפי הלוח הלועזי. שטר 100 הלירות אינו לבד. הוא חלק מסדרה שלמה של שש דרגות, מ-10 ועד 500 לירות, ובכל אחת מהן נבחר סמל אחר מתוך עולם הטבע והחקלאות של סוריה. מי שמסדר את כל השטרות זה לצד זה מקבל מעין אטלס קטן של הארץ, בלי פנים של אף אדם.
כשהכותנה ירשה את מקומו של הרודן
כדי להבין כמה רחוק הלך השטר הזה, צריך לזכור מה בא לפניו. במשך שנים נשא שטר 1,000 הלירות את דיוקנו של חאפז אל-אסד, ששלט בסוריה מ-1971 ועד מותו בשנת 2000. שטר 2,000 הלירות נשא את דמותו של בנו, בשאר אל-אסד, ששלט כמעט עשרים וחמש שנים עד שברח לרוסיה בדצמבר 2024. במשטר הבעת', המטבע לא היה רק אמצעי תשלום. הוא היה כרזה קטנה שעברה מיד ליד, תזכורת יומיומית למי שייכת המדינה.
נפילת המשטר פתחה מהפכה גם בכיס. הנהגת המעבר, בראשות הנשיא הזמני אחמד אל-שרע, בחרה לעצב מחדש את כל סדרת השטרות. את העיצוב הפקידה בידי רוברט קלינה, מעצב שטרות אוסטרי שחתום גם על שטרות האירו, וכך התגלגלה אותה יד שעיצבה את מטבע אירופה אל שטר של מדינה שמנסה להתחיל הכל מחדש. במקום פנים של מנהיגים, נבחרו מוטיבים של טבע וחקלאות: ורדים, חיטה, זיתים, תפוזים ותותים. לפי ההסבר הרשמי, העיצוב נועד לבטא זהות לאומית חדשה ולהתרחק מהאדרת היחיד. הכותנה שעל שטר 100 הלירות לא נבחרה במקרה. היא הייתה במשך דורות אחד מגידולי הייצוא המרכזיים של סוריה, ענף חקלאי-תעשייתי שלם שצמח בעיקר באגן הפרת ובחבל הג'זירה שבצפון מזרח הארץ, סביב שדות הכותנה ובתי הקלייה והטוויה, ולכן היא מסמלת עבודה ופרנסה ולא שלטון. צבי הרים שלצדה, צבי המדבר הסורי שמספרו בטבע הצטמצם מאוד, רומז אל החי בערבות ובמרחבי הספר של סוריה. יחד הם מציירים תמונה של ארץ שמתפרנסת מן האדמה במקום להתהדר במנהיגיה.
בניין הבנק, וצלו של מי שברח
בגב השטר משתנה הטון. כאן נראה בניין הבנק המרכזי של סוריה בדמשק, מבנה ממשלתי כבד עם שורת עמודים ארוכה, על רקע כוכבים. אותו בניין עצמו חוזר זהה בגב כל שטרות הסדרה, מ-10 ועד 500 לירות, וכך הוא הופך לחוט המאחד את כולם. במקום פולחן אישיות שמשתנה משטר לשטר, מציבה הסדרה החדשה מוסד אחד קבוע. סביבו מופיע הכיתוב באנגלית "CENTRAL BANK OF SYRIA" ו-"ONE HUNDRED POUNDS", והמספר 100 חוזר בפינות. בעוד שהחזית מדברת על אדמה וצמיחה, הגב מדבר על מוסד, על ניסיון לבנות אמון מחדש בכסף שאיבד את רוב ערכו בשנות המלחמה.
מאחורי החזות החדשה מסתתרת אירוניה. השטרות החדשים הודפסו בידי גוזנאק, החברה הממשלתית הרוסית שהדפיסה את הלירה הסורית גם בימי אסד, הנמצאת תחת סנקציות מערביות. אותה רוסיה שקלטה את אסד כפליט המשיכה להדפיס את הכסף שאמור למחוק את זכרו. במאי 2025 הוכרז שההדפסה תעבור לגרמניה ולאיחוד האמירויות, אך בסופו של דבר היא נותרה אצל הספק הרוסי הוותיק. החוזה עם גוזנאק נחתם בקיץ 2025, ובאותם חודשים כבר היה ברור שהמעבר מן המשטר הישן לחדש אינו חלק כמו הכותנה שעל הנייר.
מאה שמתחילה במאה
לצד החלפת הדמויות התרחש שינוי חשבונאי. הרפורמה מחקה שני אפסים מן המטבע, כך שמאה לירות ישנות הפכו ללירה חדשה אחת. צעד כזה, שנקרא בעגה הכלכלית הסרת אפסים, נועד לפשט את החיים. במקום לסחוב חבילות שטרות כדי לקנות לחם, חזרו המספרים לקנה מידה אנושי. נגיד הבנק המרכזי, עבד אל-קאדר חסריה, הודיע שתהליך ההחלפה יימשך כתשעים יום, ובמהלכם יסתובבו השטרות הישנים והחדשים זה לצד זה. בתקופת הביניים הזאת ישלם אותו קונה באותה חנות פעם בשטר שנושא את פני אסד ופעם בשטר שנושא ענף כותנה.
מבחינת אספנים, שטר כזה הוא מקרה נדיר של היסטוריה שנתפסת בזמן אמת. רוב השטרות הופכים למעניינים רק כשהם יוצאים מן המחזור, אחרי שנים. כאן, השטר נכנס לארנקים ולאלבומי אספנות באותו שבוע ממש. סדרות ראשונות עם מספרים סידוריים נמוכים, כמו האות והמספר המודפסים בפינת החזית, נוטות למשוך עניין מיוחד, מפני שהן מתעדות את הרגע שבו מדינה שלמה החליטה איך היא רוצה להיראות. השטר שלפנינו נושא את האות A ואת המספר הסידורי 9872774, פרט קטן שמספר לאספן באיזה חלק של ההדפסה הראשונה הוא נמצא. לאספנים מחוץ לסוריה יש כאן עניין נוסף. שטר שמופק ברגע של תפנית פוליטית חדה מתעד לא רק כלכלה אלא גם הצהרה, ומאפשר להחזיק ביד את הרגע שבו משטר ישן הוחלף בלי לקרוא עליו בספר היסטוריה.
מה שנותר עוד לברר האם השטרות החדשים הם שינוי קוסמטי או שמדובר כאן בשינוי מהותי. סוריה החליפה את התמונה שעל השטר ביום אחד. כדי לרכוש את האמון שמאחורי השטרות היא עוד תצטרך להתאמץ.