בספטמבר 2014, כשהישראלים הוציאו לראשונה מהכספומט שטר ירוק-זית של 50 שקלים עם דיוקן לא מוכר, רבים מהם בכלל לא זיהו את הדמות: שאול טשרניחובסקי, רופא ומשורר שמת ב-1943. ההנפקה סימנה את תחילתו של ניסוי לאומי חסר תקדים. לראשונה בתולדותיה, מדינת ישראל החליטה שעל הכסף שלה יופיעו לא מדינאים, לא נשיאים, ולא גנרלים – אלא משוררים.
ארבעה משוררים, שני גברים ושתי נשים, כולם ממחוללי השירה העברית המודרנית, הפכו לפנים שאנחנו פוגשים כל יום – בארנק, בקופה, בכספומט. אבל הדרך מהרעיון הראשון ועד שהשטרות נכנסו לכיס שלנו הייתה ארוכה, סוערת ומלאת תפניות. היא כללה ועדה ציבורית, שר אוצר שפסל את ההחלטה הראשונה, סערה עדתית שהגיעה עד לכנסת, תחרות עיצוב שמשכה מאות מעצבים, ואפילו הבטחה של ראש ממשלה להנפיק שטר של 500 שקלים עם דמות מזרחית – הבטחה שמעולם לא קוימה.
ממדינאים למשוררים: ההחלטה שלקחה עשור
עד 2014, על שטרות הכסף הישראליים הופיעו בעיקר מדינאים. על שטר ה-200 שקל – הנשיא זלמן שז"ר. על ה-100 – הנשיא יצחק בן צבי. על ה-50 – הסופר ש"י עגנון, הזוכה היחיד בפרס נובל לספרות מישראל, ועל ה-20 – ראש הממשלה משה שרת. סדרה ב' של שטרות השקל החדש שירתה את הישראלים מאז 1999, ובשנת 2009 כבר היה ברור שהגיע הזמן להחליפה.
בנק ישראל מינה ועדה ציבורית בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל – אותו טירקל שהיה ידוע בעיקר בזכות ועדת החקירה בעניין המשט הטורקי. הוועדה התכנסה, דנה ארוכות, ועברה גלגולים לא מעטים עד שהגיעה להחלטה סופית.
בסבב הראשון, הוועדה המליצה על ארבעה מדינאים: תיאודור הרצל, דוד בן-גוריון, יצחק רבין ומנחם בגין. שר האוצר יובל שטייניץ פסל את ההמלצה, והסיבה העיקרית: אין בה אף דיוקן של אישה. מעבר לכך, שטייניץ הורה להפסיק את הנוהג הוותיק של הצבת מנהיגים פוליטיים על השטרות.
הוועדה חזרה לשולחן השרטוטים והמליצה הפעם על ארבעה אנשי רוח: טשרניחובסקי, אלתרמן, גולדברג ורחל. אבל הנגיד סטנלי פישר החליט ללכת בכיוון אחר. הוא ביקש לשלב מדינאים עם אנשי רוח, והציע סדרה שתכלול את מנחם בגין, יצחק רבין, ש"י עגנון ורחל המשוררת – ארבעה שמות שנראו כמו פשרה בין ימין לשמאל, בין פוליטיקה לתרבות, עם לפחות אישה אחת.
גם ההצעה הזו לא הבשילה. בסופו של דבר, אחרי כמה החלטות סותרות (ולחץ מצד משפחתו של מנחם בגין שביקשה שלא יונצח על שטר), פישר קיבל את המלצת הוועדה המקורית: ארבעה משוררים, שני גברים ושתי נשים. הפעם, ההצעה עברה.
ארבעה משוררים, שאלה אחת: למה דווקא הם?
הוועדה בחרה בנתן אלתרמן, שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג ורחל בלובשטיין – היא רחל המשוררת. ארבעתם נמנים עם ענקי השירה העברית של המאה העשרים, וארבעתם מייצגים פרק מכונן בהיסטוריה התרבותית של ישראל: הם כתבו בעברית בתקופה שבה השפה עצמה עוד התגבשה, עיצבו את צליליה ותחבירה, וטבעו ביטויים ודימויים שנכנסו לשפת היומיום.
היה גם שיקול מעשי, כמעט ביורוקרטי: חלוקת המשוררים לערכי השטרות נקבעה לפי תאריך פטירתם. מי שנפטר ראשון הוקצה לשטר בעל הערך הנמוך ביותר, ומי שנפטר אחרון – לגבוה ביותר.
- רחל המשוררת, שנפטרה ב-1931, הופיעה על שטר ה-20.
- טשרניחובסקי, שנפטר ב-1943, על ה-50.
- גולדברג ואלתרמן, שניהם נפטרו ב-1970, הופיעו על ה-100 וה-200 בהתאמה.
אפשר כמובן לתהות אם העיקרון הזה מוצדק. למה דווקא תאריך הפטירה ולא, למשל, תאריך הלידה, שנת הפרסום של היצירה המרכזית, או מידת ההשפעה על התרבות הישראלית? בנק ישראל מעולם לא הסביר את הבחירה הזו עד הסוף. אבל העובדה שנמצא מפתח אובייקטיבי כלשהו – ולא שיקול דעת פוליטי – אולי היא עצמה אומרת משהו על הרצון להימנע ממחלוקת.
הסערה: איפה המזרחים?
ב-28 באפריל 2013, כשהממשלה אישרה סופית את הדמויות שיופיעו על השטרות, פרצה סערה ציבורית שבנק ישראל כנראה לא ציפה לה. ח"כ אריה דרעי קרא לשרי הממשלה שלא לאשר את השטרות: "לא ייתכן שלא מצאו ולו משורר מזרחי אחד להטביע את דיוקנו על השטרות."
הביקורת הייתה חדה ומוצדקת. מבט לאחור על כל סדרות השטרות בישראל חושף תמונה ברורה: כמעט כל הדמויות שהונצחו על שטרות ישראליים – מהרצל ועד בן-גוריון, מוויצמן ועד ביאליק, מגולדה מאיר ועד איינשטיין – היו ממוצא אשכנזי. הרמב"ם, שהופיע על שטר 1,000 השקלים בסדרת שנות השמונים, היה הדמות המזרחית היחידה שזכתה להנצחה על שטר כסף ישראלי. דמות אחת, בודדה, בתשע סדרות שטרות.
התגובות של חברי הוועדה רק החריפו את הכעס. שרי רז, חברת ועדת טירקל, אמרה בראיון לערוץ 10: "לא חשבנו על עניין של עדות המזרח. אני לא מכירה משוררים מזרחיים בולטים במאה ה-20." יו"ר הוועדה, השופט טירקל עצמו, קרא לביקורת "עיסוק מטופש וחסר משמעות."
ההתבטאויות האלה הפכו לסמל בעייתי. המבקרים טענו, ובצדק, שעצם העובדה שחברת ועדה ממונה אינה מכירה משוררים מזרחיים היא חלק מהבעיה, לא תירוץ. קודם הודרו יוצרים מזרחיים מהקאנון הספרותי, ממערכת החינוך ומהמרחב הציבורי, ואחר כך מישהו מופתע שהם "לא מוכרים."
ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה להרגיע ואמר בישיבת הממשלה: "אני מסכים עם אלה שאומרים שהיה מקום להביא נציגים של יוצאי קהילות ספרד. אני מציע הצעה קונקרטית – שהראשון שנביא בשטרות הבאים יהיה רבי יהודה הלוי." הבעיה, כמובן, היא שלרבי יהודה הלוי אין תצלום – הוא חי במאה ה-12.
בהמשך, דרעי הלך צעד קדימה והכריז שסיכם עם נתניהו על הנפקת שטר של 500 שקלים שעליו תופיע דמות מזרחית. "מי שלא רצה אותנו ב-200 שקלים יקבל אותנו ב-500 שקלים," אמר. גם ההבטחה הזו לא התממשה – בנק ישראל הודיע שאין בכוונתו להנפיק שטר בערך גבוה מ-200 שקלים.
מבקר המדינה חשף בדו"ח שפרסם כי הוועדה קיבלה את ההחלטה על זהות ארבעת המשוררים כלאחר יד, כשאחד מחבריה הציע את השמות וההצעה התקבלה ללא דיון מעמיק בחלופות אחרות. עובדה זו לא תרמה לאמון הציבור בתהליך.
תחרות העיצוב: לראשונה – פתוח לכולם
אם הבחירה בדמויות הייתה שנויה במחלוקת, תהליך העיצוב היה ייחודי מסיבה אחרת: לראשונה בתולדות המדינה, בנק ישראל ערך תחרות פתוחה בקרב מעצבים גרפיים. בעבר, מעצבי השטרות נבחרו מתוך חוג מצומצם של מעצבים ותיקים שעבדו עם בנק ישראל, דואר ישראל ומטבעות ישראל. הפעם, כל מעצב עם ותק של חמש שנים לפחות יכול היה להגיש הצעה.
הבריף שקיבלו המעצבים היה ברור: ארבעה שטרות, ארבעה משוררים, ארבעה צבעים מובילים – אדום לרחל (20 שקלים), ירוק לטשרניחובסקי (50), כתום לגולדברג (100) וכחול לאלתרמן (200). התחרות התנהלה בעילום שם – השופטים לא ידעו מי עומד מאחורי כל הצעה. יותר מ-80 אומנים ומעצבים גרפיים הגישו עבודות שעברו מספר שלבי סינון, ושלושת הזוכים הוצגו בפני הנגיד סטנלי פישר שקבע את הדירוג הסופי.
הזוכה במקום הראשון הייתה המעצבת אסנת אשל. לשם הזה יש סיפור משלו: הסדרה הקודמת, סדרה ב' של השקל החדש שנכנסה למחזור ב-1999, עוצבה על ידי המעצב מאיר אשל ורעייתו דאז נעמי רוזנר – שני אנשים ללא שום קרבה משפחתית לאסנת. אבל יש ביניהם קשר מסוג אחר: אסנת הייתה תלמידתו של מאיר, ובמסגרת עיצוב הסדרה החדשה אף התייעצה איתו. כך יצא שמורה ותלמידה עיצבו שתי סדרות שטרות ישראליים רצופות – קו ישיר של מסורת עיצובית שעוברת מדור לדור.
אסנת סיפרה שהכירה את עולמם של המשוררים עוד מהבית: "הוריי הקריאו לי את 'מה עושות האיילות' של לאה גולדברג, 'דירה להשכיר' וכו'. בבית נחשפתי גם לשירי רחל וטשרניחובסקי, וסבי הקריא לנו טקסטים של אלתרמן." האתגר שעמד בפניה היה יוצא דופן: לתרגם שורות שירה – "ריח פרדסי אביב", "כי סערת עלי" – לשפה ויזואלית על גבי פיסת נייר קטנה. גם מאיר אשל, מורהּ, עמד בפני אתגר דומה בסדרה הקודמת – הוא היה זה שהחליט להפוך את השטרות מאופקיים לאנכיים ולבנות את הדיוקנאות מאותיות עבריות זעירות, חידוש שהפך לסימן ההיכר של סדרה ב'.
עלות ההפקה של כל הסדרה הגיעה ל-320 מיליון שקלים – סכום שכולל את העיצוב, ההדפסה ושילוב סימני הביטחון המתקדמים ביותר שהיו זמינים באותה תקופה.
שירה על כסף: מה כתוב על כל שטר?
אחד ההיבטים המרתקים של סדרת המשוררים הוא שהשטרות לא רק נושאים דיוקנאות – הם נושאים גם שירה. בטקסט זעיר, כמעט בלתי קריא בעין בלתי מזוינת, מודפסים שירים שלמים על חזית כל שטר, ושורות מתוך שירים נוספים על גבו. זו החלטה יוצאת דופן – שטרות כסף ברחבי העולם נושאים לרוב נופים, סמלים לאומיים או ציטוטים קצרים. שירים שלמים על כסף זו תופעה נדירה.
כל שטר בסדרה מספר סיפור ויזואלי שנגזר מעולמו הפואטי של המשורר:
- שטר 20 שקלים – רחל המשוררת (1890–1931) רחל בלובשטיין, שעלתה מרוסיה ב-1909, הפכה לאחת הקולות המרגשים ביותר בשירה העברית. שירתה הפשוטה, האינטימית והכנה – שנכתבה רובה על גדות הכינרת – הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי הישראלי. רחל נפטרה משחפת בגיל 41 בלבד. השטר האדום נושא את דיוקנה על רקע ענפי דקל, ובטקסט הזעיר מודפס שירה "כנרת". בגב השטר – נוף חופי כינרת ושורות מתוך "ואולי לא היו הדברים מעולם".
- שטר 50 שקלים – שאול טשרניחובסקי (1875–1943) רופא, משורר ומתרגם שנולד על גבול אוקראינה ועלה לישראל ב-1931. שירתו הייתה רחבת יריעה – מזיקה עמוקה לארץ ישראל ולעולם התנ"ך, דרך השפעות מהתרבות היוונית העתיקה, ועד לשירי אהבה וטבע. שיריו "אני מאמין", "הוי ארצי מולדתי" ו"אומרים ישנה ארץ" הפכו לשירי יסוד של התרבות הישראלית. השטר הירוק נושא את דיוקנו על רקע עץ הדר ופירותיו, בהשראת שירו "הוי ארצי מולדתי".
- שטר 100 שקלים – לאה גולדברג (1911–1970) נולדה בקניגסברג שבפרוסיה, גדלה בקובנה שבליטא, השלימה דוקטורט בבלשנות שמית ועלתה לארץ ב-1935. גולדברג הייתה אחת הדמויות המרכזיות ביותר בתרבות הישראלית – משוררת, סופרת ילדים, מתרגמת, מבקרת ספרותית ופרופסור לספרות באוניברסיטה העברית. שירה "בארץ אהבתי השקד פורח" ושיריה לילדים – ובראשם "מה עושות האיילות?" – הפכו לקלאסיקות. גולדברג זכתה בפרס ישראל לספרות בשנת 1970, זמן קצר לאחר מותה. השטר הכתום נושא את דיוקנה על רקע פרחי שקד, ובגבו – קבוצת איילות (בהשראת ספר הילדים המפורסם) ושורות מתוך שירה "ימים לבנים".
- שטר 200 שקלים – נתן אלתרמן (1910–1970) נולד בוורשה, עלה לישראל בגיל 15 והפך לאחד המשוררים המשפיעים ביותר בתולדות השירה העברית. אלתרמן היה גם מתרגם דגול, מחזאי, פזמונאי ועיתונאי – טורו השבועי "הטור השביעי" בעיתון "דבר" היה אחד המדורים הנקראים ביותר בישראל. שירו "מגש הכסף" הפך לאחד הטקסטים המצוטטים ביותר בתרבות הישראלית. אלתרמן זכה בפרס ישראל לספרות ב-1968. השטר הכחול נושא את דיוקנו על רקע עלי שלכת, בהשראת שירו "פגישה לאין קץ". בגב השטר, על רקע צמחייה בלילה – שורה מתוך "שיר בוקר": "אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל".
למה לא ביאליק?
שאלה שעלתה שוב ושוב בדיון הציבורי הייתה: למה חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, לא נכלל בסדרה? הרי ביאליק כבר הופיע על שטר 10 לירות בסדרה מ-1968. התשובה, כנראה, נעוצה בכך שהוועדה רצתה דמויות שטרם הונצחו על שטרות, ובמקביל ביקשה לשמור על איזון מגדרי של חצי-חצי. ברגע שהוחלט על שתי נשים (רחל וגולדברג) ושני גברים, וביאליק כבר הופיע בעבר – המקומות הוקצו לטשרניחובסקי ולאלתרמן.
סדרה אחרונה?
ויש עוד שאלה שעולה מעצמה. סדרת המשוררים נכנסה למחזור בהדרגה: שטר ה-50 בספטמבר 2014, ה-200 בדצמבר 2015, ושטרות ה-20 וה-100 – רק בנובמבר 2017. כיום, ב-2026, הסדרה הזו במחזור כבר למעלה מעשור. סדרות שטרות קודמות שירתו את הציבור בממוצע בין עשר לחמש עשרה שנים לפני שהוחלפו.
אבל האם תהיה בכלל סדרה הבאה? המגמה העולמית של צמצום השימוש במזומן, המעבר לתשלומים דיגיטליים וארנקים אלקטרוניים, מעלה אפשרות שסדרת המשוררים תהיה סדרת השטרות האחרונה של מדינת ישראל. אם זה יקרה, יש בכך אירוניה מסוימת: הפנים האחרונות שישראל תזכור על הכסף שלה הן של משוררים – אנשים שבחייהם כמעט לא ראו כסף.