שתי מעטפות ישנות – אחת מוושינגטון, השנייה משרבפורט, לואיזיאנה – מספקות הזדמנות ייחודית להכיר את מקומו המרכזי של הרב אברהם יצחק הכהן קוק בתודעה היהודית של המאה העשרים. מהמכתבים שהגיעו אליו בחייו ועד לבולי הדואר הנושאים את דמותו לאחר מותו, מסתמן מסע מרתק אל דמות אדירה שכולם ראו בה מופת וסמל.
כאשר אמריקה כתבה לירושלים
בשנת 1931, הרב קוק כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל תחת המנדט הבריטי. מכתבים הגיעו אליו מכל קצוות תבל, מתוכם נראה היום שניים המספרים סיפור מיוחד על הקשרים בין הגולה האמריקאית לישוב המתגבש.
המכתב הראשון שנראה היום, מפברואר 1931, הגיע מעטו של הרב גדליה סילברסטון, מחבר של כארבעים ספרים שכיהן כרב הראשי של וושינגטון. סילברסטון ייצג דמות מיוחדת בתפוצה האמריקאית – רב שהגיע מליטא, התבסס בבירת אמריקה, אך תכנן לעלות לארץ (מה שאכן עשה באחרית ימיו). המעניין במכתבו הוא העיתוי – פברואר 1931 היה זמן של תקווה מחודשת בעקבות 'איגרת מקדונלד' שביטלה למעשה את הספר הלבן של פאספילד שהטיל הגבלות על עלייה יהודית לארץ ישראל.
(לכבוד הרב הראשי קוק, ירושלים, פלשטינה – To Chief Rabbi Kook, Jerusalem, Palestine)
הרב סילברסטון היה בקשר עמוק עם הרב קוק, הרבה מעבר למכתב זה. הוא קיבל הסכמות מהרב קוק לשלושה מספריו. אחת מהן, הובאה בספר 'הסכמות הראי"ה'. בחלק מספריו, אף מזכיר הרב סילברסטון את הרב קוק.
המכתב השני, מינואר 1934, הגיע מאלי קמינסקי, סוחר יהודי בשרבפורט, לואיזיאנה. לא הצלחתי לדלות פרטים על אלי קמינסקי. מהכיתוב על גבי המעטפה עולה שהוא היה בעל חנות בדים ובגדי נשים ברחוב טקסס. אלי קמינסקי ראה חשיבות רבה במכתב ששלח לרב קוק ודאג להשקיע בדואר רשום יקר כולל אישור קבלה.
מה בדיוק כתב הרב סילברסטון לרב קוק? מה שלח אלי קמינסקי אל הרב? את זה אנחנו לא יודעים, אך עצם קיום המכתבים מעיד על משהו מרתק: הרב קוק לא היה רק דמות דתית מקומית בירושלים, אלא כתובת שאליה פנו יהודים מכל רחבי אמריקה – מוושינגטון הבירה ועד לעיר נידחת בלואיזיאנה.
מי היה הרב קוק?
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935) היה אחת מהדמויות המכוננות של היהדות בעת החדשה. נולד בלטביה, למד בישיבות מרכזיות באירופה, וכבר בצעירותו בלט כתלמיד חכם יוצא דופן. מה שהפך אותו לדמות מהפכנית היה השילוב הייחודי שיצר בין הלמדנות העמוקה לבין הרוח הגדולה שהביא איתו.
בשנת 1904 החל לכהן כרב ביפו, שם המשיך לגבש את תורתו הייחודית. הוא ראה בחזרה לארץ ישראל לא רק פתרון פרקטי למצוקותיהם של היהודים, אלא פעמי משיח והתקדמות תהליך הגאולה. בעיניו, אפילו החלוצים החילונים שעבדו את האדמה היו שותפים בתהליך קדוש זה, אף שהם עצמם לא היו מודעים לכך.
בשנת 1921, עם הקמת הרבנות הראשית בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי, נבחר הרב קוק לרב הראשי האשכנזי הראשון. תפקיד זה הציב אותו בלב הסערה של שאלות מורכבות: איך להתמודד עם חילול שבת על ידי החלוצים? איך ניתן לגשר בין חלקי העם? מה היחס הנכון לציונות? ושאלות מורכבות נוספות.
מעבר להיותו פוסק הלכה, הרב קוק היה הוגה דעות מקורי שפיתח פילוסופיה יהודית חדשנית. כתביו הרבים מביאים לידי ביטוי בקיאות, עמקות וחדשנות בכל חלקי התורה. הוא ראה בתקופתו זמן גדול, זמן שבו האומה היהודית חוזרת לחיות חיים מלאים ועשירים בארצה.
הדפסה ראשונה: בולי הקרן הקיימת לישראל
בשנת 1935, ממש לאחר פטירתו של הרב, הנפיקה הקרן הקיימת לישראל בול ראשון שהציג את דמותו של הרב קוק. כעבור 10 שנים, בשנת 1945, הקרן הקיימת לישראל החליטה להנציח את דמותו בבול נוסף. היה זה לא מובן מאליו, שכן הקק"ל הייתה המוסד המרכזי של הציונות הכללית ולא בהכרח זיהתה עצמה כארגון דתי.
הכיתוב "הרב א.י הכהן קוק ז"ל" שמופיע מתחת לתמונתו, מצביע בבירור שהבול הונפק לאחר מותו. העיצוב כלל זוג לוחות הברית בראש הבול משני צדדיו ומגיני דוד בחלקו התחתון. שימו לב להדפס הרכב "50" שמופיע על הבולים. ההדפס לא היה קיים במקור והבולים הוחזרו למכונת הדפוס על מנת לתת להם ערך לשימוש דואר בתקופת מנהלת העם בימיה הראשונים של המדינה.
הבחירה להנציח את הרב קוק על ידי הקק"ל מעידה על המעמד הרחב שרכש בישוב. זה מלמד שהרב קוק נתפס כמנהיג ואיש ציבור, הרבה מעבר לתפקידו הדתי.
תחרות קשה: קרן תל חי נכנסת לתמונה
במקביל לפעילות הקק"ל, פעל ארגון אחר שגם הוא החליט להנציח את הרב קוק: קרן תל חי. הקרן הוקמה ב-1929 על ידי זאב ז'בוטינסקי כזרוע הכלכלית של התנועה הרוויזיוניסטית, בעקבות מאורעות תרפ"ט. המטרות היו תמיכה בהגנה העברית, חינוך הנוער הציוני להגנה עצמית, ותמיכה בהתיישבות.
אך מעבר למטרות הפרקטיות, הקרן שימשה כזרוע להגשמת החזון הרוויזיוניסטי של "ארץ ישראל השלמה" – כולל שתי גדות הירדן.
קרן תל חי הרוויזיוניסטית כללה את הרב קוק בסדרת הבולים המרשימה שלה משנת 1938, לצד דמויות המתחברות לחזון הציוני והרוויזיוניסטי: הרצל כחוזה המדינה, ז'בוטינסקי כמנהיג התנועה, מקס נורדאו כהוגה דעות, ויוסף טרומפלדור כגיבור תל חי. לצד אלה הופיעה גם מפת "ארץ ישראל השלמה" הכוללת את שתי עברי הירדן – הביטוי הגיאוגרפי של החזון הרביזיוניסטי.
המטרה של הבולים היתה, בסופו של דבר, גיוס תרומות לפעילות הארגון. העובדה ששני הארגונים המתחרים – המייצגים זרמים שונים בציונות – בחרו להנציח את הרב קוק מעידה על היותו דמות כלל ישראלית, שכל זרם יכול היה "להרים על נס" ולטעון שהיא משלו, למרות שלא בהכרח היה שייך למחנה פוליטי מסוים.
הישיבה המרכזית העולמית: בול צדקה אמריקאי
באותה התקופה פחות או יותר, התרחש פרק מרתק נוסף בסיפור הבולים של הרב קוק. בסוף שנות השלושים או תחילת הארבעים, הונפק בול צדקה אמריקאי על ידי "Universal Yeshivah of Jerusalem" – הישיבה המרכזית העולמית של ירושלים – כיום: 'ישיבת מרכז הרב'.
אותה ישיבה שיסד הרב קוק, פנתה כעת ליהודי אמריקה בבקשה לתמיכה כספית, באמצעות בול שנושא את דמותו של המייסד שנפטר. הבול מציג את הרב בפורטרט מכובד לצד נוף ירושלים עם מקום המקדש, עם הכיתוב "הרב הראשי המנוח של פלשטינה".
הישיבה המרכזית הייתה מוסד קרוב במיוחד לליבו של הרב קוק. מתוקף תפקידו, לא יכל הרב להיות באופן רציף בישיבה. הוא נתן שיעור כללי בתחילת כל זמן ושיעורים בודדים נוספים, אך בדרך כלל לא בקביעות. השיעורים היומיומיים נמסרו בעיקר על ידי הרב חרל"פ, הרב הנזיר ועל ידי בנו של הרב – הרב צבי יהודה שהיה מופקד גם על ניהול הכספים. הבול הונפק כחלק מהניסיונות של הישיבה לצאת מהקשיים הכלכליים שנקלעה אליהם.
בול הצדקה הזה מראה לנו את הצד השני של הדיאלוג – לא רק הפניה של יהודי ארצות הברית אל הרב בבקשת עצה, הסכמה או שאלה אלא גם פניה של הישיבה של הרב לארצות הברית כדי לקבל תמיכה.
כשמדינת ישראל הכניסה את הרב קוק לפנתיאון
הבול הישראלי לזכרו של הרב קוק הגיע ב-1978, בציון שלושים שנה למדינה. זהו בול של 2 שקלים – סכום גבוה לתקופתו, ששימש בעיקר למכתבים רשומים או למשלוחים חשובים. ההחלטה לכבד את הרב קוק בבול יקר זה הייתה חלק מסדרה מיוחדת שכללה גם דמויות נוספות כמו הרצל, חיים ויצמן, יצחק שדה ואחרים – פנתיאון של מייסדי התנועה הציונית והתרבות העברית.
בבול של 1978, הרב קוק מופיע בפורטרט מפואר ומפורט. פניו, שצוירו בקווים עדינים, משדרים חוכמה ועומק. בשובל הבול מופיע כיתוב "30 שנה לעצמאות ישראל". הבול מחבר למעשה בין הרב קוק לבין מדינת ישראל ומזכיר כאן שלא לשווא נבחרה דמותו של הרב קוק להופיע על בול – הוא חלק מאותם מאמצים לאומיים שהביאו, בסופו של דבר, לתקומת מדינת ישראל.
הנפקת הבול ב-1978 לא הייתה רק מחווה היסטורית. זהו היה מעשה זיכרון פעיל – מדינת ישראל, בגיל שלושים, בחרה לציין את יום הולדתה באמצעות הנצחת דמותו של רב שחזה את הקמתה ועיצב את יסודותיה הרוחניים. המסר היה ברור: הרב קוק איננו רק דמות היסטורית, אלא חלק בלתי נפרד מהזהות הישראלית המודרנית.
לא רק זיכרון: להמשיך להאיר את הדרך
כיום, בעידן של תקשורת דיגיטלית ומכתבים אלקטרוניים, הבולים הפיזיים נשארו כמזכרת נוסטלגית. הבולים מנציחים את הזכרונות אבל מציפים שאלה מהותית: האם אנו רק זוכרים או גם פועלים? מה אנחנו עושים היום עם המורשת של הרב קוק? האם אנחנו באמת הולכים בדרכו?
הרב קוק לא היה רק הוגה דעות – הוא היה מגדלור שידע לגשר בין עולמות שונים, למצוא את הקדושה והטוב בכל מה שסביבנו, הראה הלכה למעשה שאפילו ביקורת חריפה אינה סותרת אהבה עמוקה לכל אחד ואחד מישראל.
המכתבים הישנים מוושינגטון ושרבפורט מלמדים שהרב קוק היה כתובת שאליה פונים. אנשים ידעו שאפשר לכתוב לו בכדי לקבל תשובה מחכימה, מעמיקה ואוהבת. זו הייתה דרכו: להיות זמין, להקשיב, להבין וללמד, או כמו שהרב קוק בעצמו הגדיר את עצמו – "עבד לעם קדוש על אדמת הקודש".
אם אנחנו רוצים להמשיך בדרכו של הרב, השאלה היא – איך אנחנו יכולים להפוך להיות כתובת כזאת בעידן שלנו? איך אנחנו יכולים להיות האנשים שאליהם פונים כשזקוקים לחוכמה, לנחמה, או לגישור בין עמדות? איך אנחנו יכולים למצוא את הדרך לראות קדושה בכל אדם? איך נוכל להמשיך לאהוב למרות הביקורת?