על רקע התבססותה של מדינת ישראל הצעירה בשנות ה-60, שטר 50 הלירות משנת 1960 מספק הצצה מרתקת לתקופה של התחדשות לאומית ועיצוב זהות. השטר, שהיה בעל הערך הגבוה ביותר בסדרתו, מהווה דוגמה מובהקת לאופן שבו מדינה מעצבת את זהותה באמצעות שטרות הכסף שלה.
לידתה של סדרה חדשה
סיפורו של השטר מתחיל בהחלטה אמיצה של בנק ישראל. לאחר שהסדרה הראשונה של שטרות המדינה, שהתאפיינה בעיצובים מופשטים, לא נשאה חן בעיני הציבור, הוחלט על שינוי משמעותי. נגיד בנק ישראל הקים ועדה ציבורית מיוחדת שתקבע את אופי הסדרה החדשה. הוועדה בחרה בקונספט מהפכני: שילוב של דמויות מחיי היומיום כנושאים ראשיים, לצד ממצאים ארכיאולוגיים חשובים כנושאי משנה.
עיצוב פורץ דרך
השטר, שעוצב על ידי האחים שמיר ויעקב צים, היה חלק ממהפכה עיצובית בשטרות ישראל. במידותיו החדשות – 178 על 93 מילימטרים – ובצורתו השונה מקודמיו, היווה השטר חלק מתפיסה עיצובית חדשה. הוא הונפק ב-9 בדצמבר 1960 ושירת את הציבור הישראלי עד ל-31 במרץ 1984.
הדמויות שעל השטר
בחזית השטר מופיעים שני צעירים ישראלים: צרויה (שקדי) רונן, תושבת שכונת כרם התימנים בתל אביב, ואריה אייל, צנחן צעיר. שניהם היו בני כ 20 בעת צילום התמונה המקורית, שנעשה על גג סטודיו הצילום 'פרי אור' בתל אביב. הבחירה בדמויות אלו שיקפה את הרצון להציג את הישראליות החדשה – צעירה, חזקה ובטוחה בעצמה. אגב, צרויה ואריה הם כנראה היחידים במדינת ישראל, אי פעם, שיכלו להשתמש בשטר שדמותם מתנוססת עליו. כיום, הדמויות שמופיעות על השטרות בישראל הן רק של אישים שאינם בין החיים..
מורשת עתיקה בשטר מודרני
בצדו השני של השטר מתנוססת מנורת שבעת הקנים מפסיפס בית הכנסת בחורבת מעון. בית הכנסת העתיק, שנחשף במהלך סלילת כביש בשנים 1957-1958 בנגב הצפון-מערבי, היה חלק מיישוב יהודי משגשג בתקופה הביזנטית. הפסיפס המקורי, שהשתרע על פני כ-55 מטרים רבועים, כלל מגוון עשיר של סמלים יהודיים, ביניהם המנורה, שני אריות המסמלים את שבט יהודה, עצי דקל, שופר, לולב ואתרוג. המנורה שהיתה כבר אז מוטיב מרכזי באומנות היהודית ובתרבות, המשיכה לתפוס מקום של כבוד כסמל מדינת ישראל וגם – קיבלה ייצוג על שטר של מדינת ישראל הצעירה.
מהפכה בהפקת שטרות
סדרה זו סימנה גם שינוי משמעותי בתהליך ייצור השטרות. לראשונה, הודפסו שטרות ישראל באירופה, בבתי דפוס ממלכתיים או כאלה הכפופים לפיקוח ממלכתי. שינוי זה הבטיח סטנדרטים גבוהים של הדפסה ואבטחה.
שימור המורשת
חשיבותו של הפסיפס המקורי מחורבת מעון הובילה למאמצי שימור מקיפים. בשנת 2006 הועברה רצפת הפסיפס לשיקום במוזיאון רוקפלר בירושלים, ובשנת 2009 הוחזרה למקומה המקורי תחת סככת הגנה. העתק של הפסיפס, מעשה ידיה של האמנית נעמי הנריק משנת 1957, מוצג בבית הנשיא, עדות נוספת לחשיבותו התרבותית והלאומית.
סיכום
שטר ה-50 לירות משקף תקופה של התחדשות ושינוי בחברה הישראלית, תקופה שבה ביקשה המדינה הצעירה לעצב את זהותה תוך שילוב בין מורשת העבר לחזון העתיד. השטר, על כל מרכיביו – מהדמויות הצעירות ועד המנורה העתיקה – מספר את סיפורה של מדינה המחברת בגאון בין עברה העשיר להווה המתחדש שלה.