ביוני 1937, על סיפון אוניית הנוסעים הר-ציון שעגנה בנמל חיפה, התכנסו עשרות חלוצים לאירוע יוצא דופן. לא היה זה טקס השקת אונייה ולא הפלגת בכורה, אלא הוועידה הראשונה של ארגון שהתיימר לשנות את יחסו של העם היהודי לים – החבל הימי לישראל.
שנה קודם לכן, ב-1936, הוקם הארגון כאגודה להכשרה ימית ולהעמקת התודעה הימית בקרב היישוב העברי בארץ ישראל. הרעיון נראה כמעט אבסורדי באותם ימים. היהודים נתפסו כעם של סוחרים ואינטלקטואלים, רחוקים מעולם הים כמו ירושלים מהאוקיינוס. אבל מייסדי החי"ל – כך כונה הארגון בראשי תיבות – האמינו שמדינה יהודית עתידית תצטרך צי סוחר, ימאים מיומנים ותודעה ימית לאומית.
ספנות כחלום לאומי
החבל הימי לישראל לא הסתפק בדיבורים. בשיתוף עם הסוכנות היהודית הקים הארגון את בית הספר הימי ליד הטכניון בחיפה, ופתח סניפי הדרכה ימית לנוער לאורך כל חופי הארץ – מנהריה בצפון ועד הרצליה בדרום, ואפילו בטבריה ודגניה על שפת הכנרת. הארגון פרסם חוברות הדרכה ימיות והקים מועדון בשם בית יורדי ים ברחוב המלכים בחיפה, ששימש כמרכז חברתי לימאי צי הסוחר והימאים העבריים ששירתו בצי הבריטי.
כמו ארגונים ציוניים רבים באותה תקופה, גם החי"ל נדרש לגייס כספים לפעילותו. הפתרון היה מוכר מעולם הפילטליה – הנפקת בולי תרומה. אלה היו בולים דמויי בולי דואר, שנמכרו לציבור כדי לתמוך במטרות הארגון. בעולם הבולאות מכונים בולים כאלה בולי סינדרלה – פריטים שנראים כמו בולים אך אינם משמשים למשלוח דואר רשמי.
השלישייה שלפנינו היא דוגמה מרהיבה לבולי התרומה של החבל הימי לישראל. העיצוב מינימליסטי ואלגנטי – מפרש לבן משולש על רקע קווים גליים המסמלים את הים, עם סמל אונייה זעירה בפינה העליונה. שלושת הבולים זהים בעיצובם אך שונים בצבעיהם ובערכם הנקוב: כחול כהה בערך של לירה אחת, כתום בערך שתי לירות, ואדום בערך 50 אגורות.
מפרש לבן על רקע כחול
הבחירה בסמל המפרש לא הייתה מקרית. המפרש מייצג את הספנות העתיקה, את הקשר ההיסטורי של עם ישראל לים התיכון, ואת החלום לחידוש הימאות העברית. קווי הגלים ברקע מדגישים את האלמנט הימי, ואילו האונייה הקטנה בפינה מזכירה את הצי העברי שהחל להתגבש באותן שנים.
החי"ל לא היה רק מפעל חינוכי. הארגון היה שותף להקמת חברת צים ב-1945, יחד עם הסוכנות היהודית וההסתדרות. כך הפך מארגון תעמולתי לשותף בבניית הספנות הישראלית המודרנית. רבים מבוגרי בתי הספר הימיים שהקים הפכו לימאים בצי הסוחר הישראלי, לקצינים בחיל הים, ולחלוצי תעשיית הדיג המקומית.
באוקטובר 1949, שנה וחצי לאחר הקמת המדינה, ערך החבל הימי לישראל את הכינוס העולמי הראשון שלו בחיפה. האירוע סימל את המעבר מחלום למציאות – הצי העברי שנראה כמו אוטופיה בשנות השלושים הפך לעובדה קיימת.
נדירות ואספנות
בולי התרומה של החבל הימי לישראל אינם בולי דואר רשמיים, ולכן אינם מופיעים בקטלוגים הבולאיים הסטנדרטיים. עם זאת, הם מהווים פריט אספנות מבוקש בזכות הסיפור ההיסטורי שמאחוריהם והעיצוב האטרקטיבי. האיכות הגרפית של הבולים מעידה על רצינות הארגון ועל חשיבות התודעה הציבורית בעיניו.
השימוש בערכים נקובים של לירות ואגורות, מעיד על זמן הנפקת הבולים – לאחר 1960. קודם לכן, חולקה הלירה למיל ובהמשך לפרוטות. החלוקה של הלירה לאגורות התחילה בשנת 1960 ועוזרת לנו למקם את הבולים האלה על ציר הזמן ההיסטורי של תולדות החבל הימי בארץ ישראל.
כיום, כאשר צים היא אחת מחברות הספנות הגדולות בעולם וחיל הים הישראלי נחשב לכוח מכובד, קשה לדמיין את הימים שבהם עצם הרעיון של ימאות עברית נראה כמו חלום רחוק. בולי התרומה הצנועים האלה הם תזכורת קטנה לכך שחלומות גדולים מתחילים לפעמים ממעשים קטנים – ומבולים צבעוניים שנמכרו בכמה פרוטות.