באחד הימים של שנת 1979 נכנס לקופה באיראן שטר שנראה כמעט רגיל. ירוק, מעוטר, עם הכיתוב Bank Markazi Iran בראשו. רק במקום שבו אמור היה להופיע פרצופו של השליט, השתרעה כתמית כהה של עיטור מסולסל. מישהו, אי שם במנגנון, החליט שאסור שהפנים האלה ימשיכו לעבור מיד ליד.
השטר הזה הוא 50 ריאל, ערך נקוב צנוע, מאלה שהיו בכל ארנק איראני בשלהי שנות השבעים. במקור נשא דיוקן של מוחמד רזא פהלווי, השאה האחרון של איראן, בלבוש מפקד צבאי. אבל הגרסה שלפנינו עברה ניתוח. במקום הדיוקן יש כיום הטבעה נוספת, overprint בלעז, שכבת דפוס נוספת שהוחתמה על השטר אחרי שכבר היה מוכן. ההטבעה לא מסתירה את הפנים בעדינות. היא מוחקת אותן.
פנים שצריך להעלים
כדי להבין למה מישהו טרח לכסות דיוקן על שטר, צריך לחזור לרגע ההיסטורי. בתחילת 1979 קרסה שושלת פהלווי. המהפכה האסלאמית, בהנהגתו של איתאללה רוחאללה ח'ומייני, הדיחה את השאה ושלחה אותו לגלות. תוך שבועות הוקמה הרפובליקה האסלאמית, וכל סמלי המשטר הקודם הפכו בן לילה לנטל מביך. אבל משטרי מהפכה לא מדפיסים כסף חדש ביום אחד. עיצוב שטר, חריטת לוחות, אישורים והדפסה במדפסת במדינה זרה אורכים חודשים. במחסני הבנק המרכזי, ובארנקים של מיליוני אזרחים, נותרו שטרות מודפסים שעליהם התנוסס פרצוף המשטר שזה עתה הופל.
הפתרון היה מעשי ופוליטי כאחד. במקום להשמיד את כל המלאי ולשתק את המשק, החליטו השלטונות החדשים להטביע מעל דיוקן השאה עיטור שיכסה אותו, ולהשאיר את השטרות במחזור עד שיודפסו חדשים. כך נולדה סדרת המעבר. השטר שימש כרגיל בשוק, אבל הפנים שעליו כבר לא היו פני אדם, אלא כתם של דיו כהה.
המהלך לא היה רק חיסכון. חוקרים שניתחו את שטרות איראן של אותה תקופה מתארים את ההטבעה ככלי לבזות את השאה המודח ולהעניק תוקף למשטר החדש. הכסף הוא אולי החפץ היחיד שכמעט כל אזרח נוגע בו מדי יום, ולכן הוא במה פוליטית יעילה במיוחד. כל פעם שאזרח איראני הוציא 50 ריאל, ראה שהשליט שקודם לכן הביט בו מן השטר נמחק תחת כתם דיו. זו הייתה הצהרה שקטה, חוזרת אינספור פעמים ביום, על מי שולט עכשיו. עבודת התעמולה לא נעשתה בכיכר העיר אלא בעודף שקיבלו בחנות המכולת.
ארבסקה במקום דיוקן
המבט מקרוב חושף עד כמה המהלך היה מאולתר. לפי המקורות הנומיסמטיים נעשה שימוש בכשמונה וריאציות של ההטבעה הזו על שטר ה-50 ריאל, וצבעיהן כהים מאוד עד שקשה לעתים להבחין אם מדובר בשחור או בגוון אחר. לצד ההטבעות הרשמיות רווחו גם חיתומים מאולתרים של אזרחים נלהבים, לפעמים סתם X גדול שנמרח על הפנים. סימן המים, אותו דיוקן שקוף שנראה כשמרימים את השטר אל האור, כוסה אף הוא, בתחילה בסמל האריה והשמש הישן ואחר כך בכוכבים שסימלו את הרפובליקה החדשה.
ויש בכל זה אירוניה. בעוד החזית עוסקת במחיקת העבר הקרוב, הגב של אותו שטר המשיך לחגוג עבר רחוק הרבה יותר. על הגב מתנוסס קבר כורש בפסארגאדה, מצבת האבן המדורגת של כורש הגדול, מייסד האימפריה הפרסית במאה השישית לפני הספירה. בצדדים ניצב יעל מסוגנן, ומסביב עיטורים בהשראת שטיח פרסי. השאה אהב לקשור את עצמו לתפארת האימפריה העתיקה. המהפכה הסכימה למחוק את פניו, אך לא מיהרה למחוק את כורש.
הזיקה הזו לא הייתה מקרית. כורש, מייסד האימפריה האחמנית וכובש בבל בשנת 539 לפני הספירה, נחשב לאחת הדמויות המכוננות של ההיסטוריה הפרסית, ופסארגאדה הוכרזה לימים כאתר מורשת עולמית של אונסקו. השאה ביקש לקשור את שלטונו ישירות אל אותו עבר מפואר. באוקטובר 1971 ערך מוחמד רזא פהלווי בפסארגאדה את פתיחת חגיגות 2,500 שנה לאימפריה הפרסית, עמד מול מצבת האבן ופנה אל כורש במילים מלך גדול, מלך המלכים. במובן הזה הקבר שעל הגב לא היה רק נוף עתיק אלא הצהרת ייחוס פוליטית של השאה עצמו.
הסוף של הסדרה
כדאי לזכור שההטבעה הזו לא הייתה מקרה חריג של שטר אחד. אותו טיפול עבר על כל סדרת השטרות של תקופת השאה, מהערכים הנמוכים ועד הגבוהים, וכולם הוסיפו להסתובב זה לצד זה בארנק אחד. השטר של 50 ריאל היה מטבע יומיומי, שהיה ניתן לקנות באמצעותו ארוחה צנועה או נסיעה, ולכן הוא מאלה שעברו הכי הרבה ידיים. בשלב מאוחר יותר הדפיסה הרפובליקה האסלאמית סדרה חדשה לגמרי, שבה הוחלף דיוקן השאה וכך נסגר המעגל. הדפסת היתר הייתה רק הגשר הזמני בין שני העולמות.
מבחינה טכנית השטר המקורי היה מלאכת מחשבת. הוא הודפס בידי חברת תומס דה לה רו הבריטית, מן המדפיסות הוותיקות בעולם, והונפק בשנת 1353 לפי הלוח האיראני, כלומר 1974. גודלו כ-136 על 69 מילימטר, פחות או יותר כמידותיו של שטר ימינו. הצבע הדומיננטי ירוק, על רקע תחתי רב-גוני. ההטבעה המאוחרת לא נועדה להתחרות באיכות הזו, אלא רק לקטוע אותה במקום אחד מדויק.
כיום השטר המוטבע הזה הוא פריט אספנות מבוקש. הוא מקוטלג בקטלוג פיק תחת מספרים נפרדים מהשטר המקורי, משום שמבחינת האספנים אלה שני אובייקטים שונים. דווקא מצב ההשתמרות והווריאציה המדויקת של ההטבעה הם שקובעים את ערכו, ושטרות במצב מושלם נסחרים בקרב אספני נומיסמטיקה ברחבי העולם. רבים אוספים אותו לא בגלל יופיו אלא בגלל מה שהוא מתעד, רגע שבו מדינה שלמה ניסתה למחוק אדם בעזרת חותמת.
מוזר לחשוב שאפשר להדיח מלך באמצעות שכבת דיו. ובכל זאת מי שהורה לכסות את הדיוקן הבין דבר פשוט. אפשר לגרש שליט מן הארמון, אבל כל עוד פניו עוברים מיד ליד בכל קנייה בשוק, הוא עדיין נוכח.