ביוני 2016, שריפת ענק בלעה את יערות קפריסין. הלהבות השתוללו בהרי הטרודוס, במרכז האי, ועשנן נראה עשרות קילומטרים מהחוף. צוותי כיבוי מקומיים נאבקו בהן ללא הצלחה, ומשרד הפנים הקפריסאי הבין שנדרש סיוע חיצוני. הפנייה הגיעה לירושלים, וראש הממשלה בנימין נתניהו נתן הוראה מיידית: שלושה מטוסי Air Tractor AT-802F, הגאווה של יחידת הכיבוי האווירי הישראלית, יצאו לדרך לכיוון הים התיכון עם מטרה אחת בלבד – לכבות את האש. שבע שנים לאחר מכן, ב-2023, רגע כמו זה – מטוס צהוב ששחרר מים מעל חורשה ירוקה – קפא לנצח על בול דואר.
הבול שהונפק ב-4 באפריל 2023 על ידי דואר ישראל ודואר קפריסין הוא פריט ייחודי בעולם הפילטליה, תחביב איסוף הבולים. מדובר בהנפקה משותפת – joint issue בשפת האספנים – פעולה שבה שתי מדינות מוציאות בול זהה בו-זמנית לציון שיתוף פעולה מיוחד. ערכו של הבול הישראלי נקבע על 10.90 שקלים, ועמיתו הקפריסאי יצא בערך 0.75 אירו. על הבול עצמו: מטוס כיבוי אש מדגם AT-802 הנושא את הרישום הישראלי 4X-AFA, ששחרר מים – עמוד לבן-אפרפר ניתז על רקע יער ירוק וכחול שמיים. בתחתית הבול, סרטים גמישים המשלבים את דגלי שתי המדינות, כאות לשותפות.
מטוס שנולד בשדות ונגמר ביערות
ה-AT-802F הוא מטוס חד-מנועי אמריקאי שתוכנן במקורו לרסס שדות חקלאיים. ישראל הכירה בו כמועמד מצוין להסבה לכיבוי שריפות – מיכל גדול, מנוע חזק, מבנה עמיד, ומחיר שוק סביר בפרט כשרוכשים מטוסים יד שנייה. בעסקה שהסתכמה בכ-20 מיליון דולר, רכשה ישראל מטוסים משומשים מספרד, ובמאי 2011 הפכו הראשונים שבהם לחלק מטייסת 249 של חיל האוויר בשדה דב. כל מטוס כזה מסוגל להכיל כ-3,000 ליטר מים – נפח שמשתווה לשלוש בריכות ביתיות קטנות – ולשחרר אותם במדויק מעל מוקד אש תוך שניות ספורות.
בנובמבר 2016 הועברה היחידה מניהול החיל האווירי לניהול יחידת התעופה של משטרת ישראל, והצי שגדל ל-14 מטוסים התבסס בשדות התעופה ההיסטוריים של קדמה ומגידו – שתי זירות מהמלחמות הראשונות של המדינה, כעת מוסבות לשירות אזרחי. עם כל קיץ מגיעות הקריאות לסיוע, לפעמים מישראל עצמה ולפעמים מחו"ל.
שותפות שנבנתה מאש
הקשר בין ישראל לקפריסין בתחום כיבוי השריפות קדם הרבה לבול. בדצמבר 2010, בעת שריפת הכרמל הגדולה – שגבתה 44 קורבנות ועשתה לאבק אלפי דונם של יער בצפון ישראל – שלחה קפריסין, מדינה קטנה עם אמצעים מוגבלים, את המטוס ואת המסוק שהיו לה לכיבוי השריפה. המחווה לא נשכחה. שש שנים לאחר מכן, כשקפריסין עצמה בערה, ישראל החזירה את הסיוע – ואיתו, מבלי משים, חיזקה ברית ים-תיכונית שאיש לא תיכנן בטפסים אבל כולם הרגישו בשמיים.
אותו מחזור חזר על עצמו: ישראל ביקשה עזרה, קפריסין שלחה. קפריסין בערה, ישראל שלחה. הברית לא נרקמה בשולחן ועידה אלא בשמי האי, כשמטוס ישראלי נותן לאדמה הקפריסאית את מה שהיא הכי צמאה לו – מים. ב-2023, כאשר שתי רשויות הדואר החליטו להנציח את שיתוף הפעולה הזה בבול, הן לא הוציאו רק פריט פילטלי – הן הפכו רגע אנושי מוחשי לאמנות זעירה.
הבול יצא בגיליון של תשעה בולים בישראל ובגיליון של שמונה בקפריסין. בגיליון הקפריסאי נוצרה אנומליה מעניינת: שורת הבולים התחתונה הדפיסה חלקים מסרטי הדגלים שהיו אמורים להישאר בלשוניות בלבד – מה שיצר שני סוגים שונים של בולים מאותו גיליון, עניין שאספני בולים רציניים מיהרו לתעד ולחפש. גם הנפקת יום הראשון – מעטפה מיוחדת וחותמת מיום ההדפסה – הפכה לפריט מבוקש.
כשבול הופך לעדות
בעולם הפילטליה, הנפקות משותפות הן פריט נדיר יחסית. הן מבטאות לא רק רצון טוב בין ממשלות, אלא קירבה פעילה ועמוקה המתבטאת בפעולה ממשית. ישראל וקפריסין, שתיהן מדינות ים-תיכוניות הנאבקות בקיצוניות אקלימית גוברת – קיצים יבשים יותר ושריפות ענק תכופות יותר – בחרו לציין את שיתוף הפעולה שלהן דרך דימוי פשוט: מטוס ומים.
הבול הזה הוא עדות לכך שמערכות יחסים בין מדינות אינן רק הסכמים ופסגות דיפלומטיות. לעתים הן גם מטוס שממריא מישראל לקפריסין ביום שחם במיוחד, כשהיערות בוערים והכבאים המקומיים זקוקים לכל עזרה אפשרית. לפעמים, העדות לאירוע כזה נדפסת על פיסת נייר בגודל 3 על 4 סנטימטרים, מקבלת ערך נקוב ומגיעה לאוסף של אספן שיודע לראות בה בדיוק מה שהיא: חתיכה קטנה מתוך ברית אמיתית.