ב-8 בספטמבר 2009 חתם דואר ישראל בתל אביב יפו על מעטפה. החותמת שילבה סטטוסקופ ולב, ספרות גדולות – 75 – וסמל של עלה דמוי לב. הבול שבמרכז המעטפה הראה ילד קטן בחולצה כחולה, היושב על הרצפה ומצמיד סטטוסקופ אל החזה של בובת דובי, פניו רציניות כאילו הוא לוקח אנמנזה. בשובל של הבול ניצב איור לבן של חסידה ובידה סטטוסקופ. הסיפור עצמו התחיל הרבה לפני – לא במרפאה ערוכה היטב אלא בסלון של דירה פרטית ברחוב גרוזנברג בתל אביב, שבו התאספו רופאים יהודים שלא היה להם בית מקצועי.
מסלון בגרוזנברג לכוח רפואי
ראש החבורה שהתאספה ב-1933 ברחוב גרוזנברג היה ד"ר יעקב וינשל, שהעמיד את ביתו הפרטי לרשות החזון. לצידו פעל ד"ר יוסף פעמוני. שניהם השתייכו לזרם הרוויזיוניסטי בציונות, שאותו הוביל זאב ז'בוטינסקי וביקש להאיץ את הקמת המדינה היהודית בשני עברי הירדן. הזרם הזה עמד ביריבות חריפה עם הזרם המפלגתי השליט באותם ימים, שבראשו עמדו דוד בן-גוריון ומפא"י.
החלוקה בין הזרמים לא הייתה רעיונית בלבד. היא חדרה לחיים היומיומיים – לאן שולחים את הילדים ללמוד, באיזה איגוד עובדים מתאגדים, אצל איזה רופא מקבלים טיפול. קופת חולים כללית, שהוקמה כמה עשורים קודם לכן, שירתה את הציבור הקרוב למפא"י. רופאים ומבוטחים שזוהו עם הרוויזיוניסטים מצאו את עצמם מחוץ למערכת.
בקיץ 1933 התלקח המשבר בעוצמה. ב-16 ביוני 1933 נורה ונרצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, על שפת הים בתל אביב. החשד הופנה מיד כלפי הרוויזיוניסטים, כמה מאנשי הימין נעצרו והואשמו, ובמשך עשורים נותרה השאלה לא פתורה. הרקע הפוליטי הקודר דחף מספר רופאים רוויזיוניסטים החוצה מקופת חולים כללית. חלק התפטרו, חלק פוטרו, וארבעה חודשים אחרי הרצח התאספה החבורה הראשונה והתחילה לקבל מטופלים בסלון של ד"ר וינשל. כך נולדה קופת חולים לאומית.
שנה אחר כך, ב-9 באפריל 1934, נוסדה הסתדרות העובדים הלאומית בכינוס בקולנוע עדן בירושלים, והקופה הצטרפה אליה כזרוע הרפואית. ב-1935 נפתחו סניפים בירושלים ובחיפה, ב-1937 ברמת גן, וב-1944 קיבלה הקופה הכרה רשמית מהשלטון המנדטורי. עם קום המדינה ב-1948, התרחבה הקופה ופרסה מרפאות במעברות ובערי הפיתוח. מאז ועד היום היא נשארה הקטנה מארבע הקופות הציבוריות בישראל ובשנת 2009 מנתה מאות אלפי מבוטחים.
הילד, הדובי והסטטוסקופ
הציור שעל הבול לקח את הסיפור הארוך והפך אותו לסצנה אחת פשוטה. ילד קטן בחולצה כחולה יושב על רצפה לבנה ומצמיד את הקצה של הסטטוסקופ אל החזה של הדובי. הבעת פניו רצינית, אבל הצבעים הרכים מרככים את הסצנה.
בשובל מתחת לבול הופיע איור של חסידה ובידה סטטוסקופ. הסטטוסקופ, שהומצא בראשית המאה ה-19 כדי להאזין לקול הלב והריאות, הפך עם השנים לסמל הפופולרי ביותר של הרפואה המודרנית. החותמת המיוחדת שעיצב דואר ישראל לקחה אותו צעד נוסף: שני קצוות הסטטוסקופ נכרכים יחד ויוצרים צורת לב גדולה.
המעטפה שמסביב לבול, "מעטפת יום הופעה" בשפת האספנים, או First Day Cover באנגלית, היא קטגוריה ייחודית בעולם הפילטליה – תחום איסוף הבולים. דואר ישראל מנפיק מעטפת FDC לכל בול חדש ביום שבו הבול יוצא לראשונה לשימוש ציבורי, וחותמת הדואר מתעדת את התאריך והמקום. כך הופכת המעטפה לעדות פיזית של רגע ההנפקה. רקע המעטפה הוא שמים תכולים בהירים, ובמרכזה הוצבה הספרה 75 בלבן ומאחוריה עלה דמוי לב – הסמל של לאומית. הערך הנקוב של הבול, 8.80 שקלים, התאים לתעריף משלוח רגיל באותה תקופה.
מקופת חולים לשירותי בריאות
ב-2010, שנה אחת בלבד אחרי הנפקת הבול, שינתה הקופה את שמה ל"לאומית שירותי בריאות". המילה "קופת חולים", שהייתה מקובלת במשך עשורים, נחשבה לשפה ישנה – אנשים אינם רוצים להיות מוגדרים "חולים" כאשר הם מבקרים אצל הרופא. ב-2016 השלימה הקופה את הפרידה הארגונית מהסתדרות העובדים הלאומית. היום היא מונה כ-780,000 חברים. הבול עצמו, שערכו הנקוב 8.80 שקלים, נמכר באתרי אספנות במחירים נמוכים – בין כמה שקלים לעשרות שקלים למעטפת FDC חתומה. הוא לא בול נדיר ולא יקר אבל הוא מנציח יום הולדת 75 לקופת חולים "לאומית".
יש משהו צנוע באיור של ילד שמשחק רופא. דורות של ילדים ישבו ככה על הרצפה, עם דובי וסטטוסקופ צעצוע וחיקו את התנועות שראו אצל הרופא במרפאה. הילד שעל הבול לא יודע כלום מהסיפור הזה. הוא לא יודע על הסלון של ד"ר וינשל ברחוב גרוזנברג, על הרצח של ארלוזורוב, על הרופאים שאיבדו בית מקצועי וייסדו אחד חדש. הוא יושב על הרצפה, אוחז סטטוסקופ, ומצמיד אותו אל ליבו של דובי. בעולמו, הרופא פשוט קיים, כמו רצפה ודובי. אולי זה ההישג האמיתי של 75 השנים שחלפו – הילד הזה כבר אינו צריך לזכור איך נבנה העולם שבו הוא משחק והרפואה הציבורית הפכה להיות מובנת מאליה.