בשנת 2016 הנפיק השירות הבולאי סדרה מיוחדת המוקדשת למשלי חז"ל. הסדרה, בעיצובה של רינת גלבוע, מביאה שלושה משלים עתיקים בלבוש חדש, כשכל בול, בערך נקוב של 4.10 שקלים, חושף תובנות עמוקות אודות טבע האדם והחיים.
משל האריה והאנפה: על הישרדות והצלחה
הבול הראשון, המעוטר באריה מלכותי בגווני חום-אדמדם ואנפה אלגנטית, מגולל סיפור היסטורי מרתק מימי בית שני. על פי המדרש בבראשית רבה, בתקופת שלטונו של הקיסר הרומי, ניתן אישור לבנות מחדש את בית המקדש. שמחת היהודים הייתה גדולה, ואף הוקמו תחנות סיוע לעולי הרגל. אולם השמחה הייתה מוקדמת – הכותים פנו לקיסר, והוא הציב תנאים בלתי אפשריים לבנייה.
כשהתכנסו היהודים בבקעת בית רימון והתעורר חשש למרד, נקרא רבי יהושע בן חנניה להרגיע את הרוחות. הוא בחר לעשות זאת באמצעות משל:
"אריה טרף טרף ועמדה עצם בגרונו. אמר: כל מי שיבוא ויוציאו אתן לו שכרו. בא קורא מצרי שמקורו ארוך, נתן מקורו לתוך פיו והוציא את העצם. אמר לו: תן לי שכרי. אמר לו הארי: לך והיה משתבח ואומר – נכנסתי לפי ארי בשלום ויצאתי בשלום, ואין לך שכר גדול מזה."
המסר העמוק של המשל נוגע לחשיבות הפרופורציה בחיים – לעיתים, במצבים מסוכנים או מורכבים, עצם היכולת לצאת בשלום היא הישג משמעותי. זוהי תובנה חשובה במיוחד בעתות משבר, כשהשאיפה להישגים גדולים עלולה להוביל לאובדן הכל.
משל השועל והכרם: על הריקנות שבתאוות העולם
הבול השני מציג שועל ערמומי בגווני כתום-אדמדם, יושב בכרם מוקף בגדר ואוכל ענבים לשובע. המשל, המופיע במדרש קהלת רבה, מספר על שועל שמצא כרם מגודר, עם פתח קטן אחד. התשוקה לענבים הייתה כה עזה, עד שהחליט לצום שלושה ימים כדי לרזות ולהצליח להידחק פנימה. לאחר שנכנס ואכל לשובע, גילה שהשמין כל כך עד שאינו יכול לצאת. הוא נאלץ לצום שוב שלושה ימים כדי להשתחרר ממלכודת תאוותו.
המדרש מצטט את מילותיו המפוכחות של השועל בצאתו: "כרמא כרמא, מה טב את ומה טבין אינון פירין דבגווך, וכל מה דאית בך יאין ומשבחן, ברם מה הניה ממך, כמה דבר נש עליל לגווך כך הוא נפיק" (כרם כרם, מה טוב אתה ומה טובים פירותיך, וכל מה שיש בך יפה ומשובח, אך מה התועלת ממך – כפי שאדם נכנס אליך כך הוא יוצא).
זהו משל על הריקנות שבתאוות העולם הזה – למרות המאמץ הרב להשיגן, בסופו של דבר האדם מוצא את עצמו באותה נקודת התחלה, ללא רווח אמיתי. כל התענוג החומרי, מלמד המשל, הוא בר חלוף ובסופו של דבר אינו מותיר דבר ביד האדם.
משל הקנה והארז: על כוחה של גמישות
הבול השלישי, בגווני כחול וירוק, מציג קנה גמיש לצד ארז שבור. מקור המשל בתלמוד הבבלי, מסכת תענית, שם מסופר על השוואה מפתיעה בין קללת אחיה השילוני לברכת בלעם. אחיה השילוני ניבא שה' יכה את ישראל "כאשר ינוד הקנה במים", מה שנראה כקללה. לעומתו, בלעם בירך את ישראל בהשוואה לארזים.
אלא שחז"ל ראו את עומק הדברים ולפיהם – ברכת בלעם אינה אלא קללה ואילו נבואת הזעם של אחיה השילוני – היא למעשה ברכה: "מה קנה זה עומד במקום מים, וגזעו מחליף, ושורשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות – עמד הקנה במקומו." לעומתו, הארז הגאה והזקוף: "כיון שנשבה בו רוח דרומית – עוקרתו והופכתו על פניו."
המשל מלמד שדווקא היכולת להתכופף ולהתגמש, ולא להתעקש על עמידה זקופה בכל מחיר, היא שמביאה להישרדות ולעיתים אף להצלחה בלתי צפויה.
שלושת המשלים הללו, המונצחים באמנות מודרנית על גבי הבולים, נושאים מסרים עמוקים על טבע האדם והחיים. הם מלמדים על חשיבות הפרופורציה בשעת משבר, על הריקנות שבתאוות העולם הזה, ועל היתרון שבגמישות על פני עקשנות. העיצוב העכשווי של מילר, המשלב צבעוניות עזה עם קווים נקיים ומודרניים, מחבר את תובנות העבר העמוקות הללו אל ההווה, ומזכיר כי הבנות אלו על טבע האדם והחיים רלוונטיות היום כפי שהיו בימי קדם.
