מקווה שלא נכנסתם בגלל הכותרת כי אין לי מושג מה המכתב האחרון שנשלח בדואר המנדט אבל ללא ספק, אנחנו הולכים לראות את אחד המכתבים האחרונים שנשלחו בדואר המנדט.
הבריטים שלטו בארץ ישראל בתקופה שבין דצמבר 1917 ועד חצות שבין ה 14 ל 15 במאי 1948. בתקופה זו, הם שלטו בכל ענייני הפנים של ארץ ישראל ובין השאר – סיפקו שירותי דואר.
ראינו כבר שהיתה תקופה בה פעלו שירותי דואר זמניים של "מנהלת העם" מבוססים בעיקר על בולי קק"ל (כנסו לקישור אם לא קראתם עדיין..) – תקופה שגישרה בין דואר המנדט ובין שירותי הדואר הרשמיים של מדינת ישראל. אולם נשאר לנו לברר – מתי הסתיימו שירותי הדואר של דואר המנדט?
שימו לב שסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל היה אירוע מתוכנן, כך שהיה על המערכות להיערך ולהתקפל באופן מסודר. וודאי שגם שירותי הדואר החלו בסגירת מערכות הדרגתית והתושבים כאן בארץ רצו לדעת את שלבי הקיפול וממתי אין כבר אפשרות לשלוח או לקבל דואר.
בעיתון המשקיף, בטאון המפלגה הרוויזיוניסטית, הופיעה ידיעה ששופכת אור על התאריך בו יופסקו שירותי הדואר. ידיעה שמעניינת אותנו אבל, כאמור, את תושבי הארץ בתקופה ההיא – לא פחות…
שימו לב להדרגה – כבר מאמצע אפריל נסגרים הסניפים הקטנים. הסניפים העירוניים, הגדולים יותר בסוף אפריל. רק חמישה סניפים של הדואר המרכזי, נשארים פתוחים לעוד ימים ספורים. ההפסקה הסופית של שירות הדואר המנדטורי תתרחש ב 5.5.1948.
אם הכל התרחש כמתוכנן, הרי שהמכתב הזה, היה מהמכתבים האחרונים בהחלט שנשלחו בדואר המנדטורי:
התאריך בו נשלח המכתב – 5 ב MAY שנת 1948. כלומר, יום סגירת הסניפים המרכזיים של הדואר, במקרה הזה – סניף חיפה. כמו שראינו בידיעה בעיתון, לאחר סגירת שבעת הסניפים שפעלו בחיפה, נשאר הסניף המרכזי פתוח עד ל 5.5.1948. האם זה המכתב האחרון? אולי… (הרשו לי בבקשה להשתעשע במחשבה שאני מחזיק במכתב האחרון…).
על המעטפה ניתן לראות את בול המנדט ועליו ציור של קבר רחל בבית לחם, ציור המבוסס על התמונה המפורסמת שצולמה בערך בשנת 1900.
על הבול מופיע הכיתוב "פלשתינה(א"י)" ועריך הבול – 3 מיל.
סיומו הרשמי של דואר המנדט ב-15 במאי 1948 לא היה רק אירוע סמלי – הוא יצר ואקום תקשורת אמיתי שאילץ את התושבים ברחבי הארץ להמציא פתרונות יצירתיים.
בטבריה, שנכבשה כבר ב-18 באפריל, תושבים יצירתיים חתמו על בולי מנדט רגילים "דואר לשעת חירום טבריה". בנהריה הקימו שירות סירות לחיפה והנפיקו בולי חירום ייעודיים, ובראשון לציון פיתחו שירות דואר במכוניות משוריינות. בצפת, תחת מצור, הדפיסו בולים פשוטים על חזיתות מעטפות חתוכות. במקביל, מנהלת העם פיתחה פתרון כלל-ארצי עם השימוש בתוויות קק"ל שחותמו בחותמת "דואר".
כל אחד מהפתרונות הללו מספר סיפור שונה על אותו אתגר: איך שומרים על קשרי תקשורת חיוניים כשהמערכת הישנה קורסת והחדשה עדיין לא קמה. הם מעידים על התושייה והנחישות של אנשים רגילים שסירבו לוותר על הצורך הבסיסי לתקשר, גם בתנאים הקשים ביותר.
ו..נראה לי שזהו להיום, נפגש בפוסט הבא!