בשנת 1911 נפגע פועל חקלאי צעיר בשם ברוך פריבר בתאונת עבודה בפרדס בעין גנים שליד פתח תקווה, ואיבד את ידו. הטיפול הרפואי שנדרש לו עלה הרבה מעבר ליכולתו הכלכלית של פועל חקלאי באותם ימים, וארץ ישראל של אותה תקופה היתה ארץ של עולים צעירים שעבדו בעבודה פיזית מאומצת, בלי רשתות ביטחון של מדינה או של משפחה מורחבת. שום מנגנון לא הוקם כדי לכסות את הוצאות הריפוי שלו או לתמוך במשפחתו בתקופה שבה נאלצה לחיות בלי משכורתו. החברים שעבדו לצידו הגיעו למסקנה שהמצב צריך להשתנות ומן המסקנה הזאת נולד מוסד שגדל אחר כך עם המדינה כולה.
הבול שלפנינו, על מעטפת יום ההופעה שיצאה ב-10 בספטמבר 1987 וחתומה בחותמת מיוחדת של עפולה, נושא ערך נקוב של שקל וחצי בלבד אך מסכם בתוכו את ההיסטוריה הזאת. הוא מציין שבעים וחמש שנה לקופת חולים של ההסתדרות הכללית, ועוצב בידי רפי דייני, ששמו מופיע על הבול. בחלקו העליון פס צבע שעובר מכחול לאדום עז, ומתחתיו צללית של משפחה פשוטה וברורה: אב, אם ושני ילדים, צועדת קדימה. בחותמת המיוחדת של יום ההופעה, באיור קטן ועדין, אפשר לזהות בקתות עץ ראשונות, אנשים יושבים על הקרקע, ושלט שמכוון לכיוון עין חרוד ועפולה. זוהי תמונה דחוסה שמרכזת בתוכה את גרעין החיים של ימי תחילת היישוב, לצד הצללית של מי שזכו לפירות העבודה ההיא.
מאוהל בעין גנים אל מרכז הרפואה בעמק
ההחלטה הרשמית להקים קופת חולים התקבלה בוועידה השנייה של הסתדרות פועלי יהודה, בחנוכה 1911. ההצעה הוגשה בידי ברל כצנלסון, איש העלייה השנייה שעבד בעבודת כפיים ועתיד להיות בין מאבותיה של תנועת העבודה. היא לא התקבלה פה אחד. בהצבעה תמכו שלושה עשר חברים והתנגדו שנים עשר, כך שההכרעה עברה בהפרש של קול אחד בלבד מתוך עשרים וחמישה המצביעים. הגוף שיהפוך לימים למערכת הבריאות הגדולה בישראל קם על חודו של קול.
הפעילות בפועל החלה ב-1913. הסניף הראשון פעל באוהל בעין גנים, סמוך לפתח תקווה, ועם הזמן הצטרפו עוד שישה סניפים בנקודות התיישבות חקלאיות של אותם ימים. בסך הכל מנתה הקופה מאה וחמישים חברים, רובם פועלים חקלאיים שעבדו במטעים, בפרדסים ובכרמים. הקופה לא היתה ביטוח מסחרי אלא הסכם הדדי: כל חבר משלם דמי חבר חודשיים נמוכים, וכל חבר זכאי לטיפול רפואי בעת הצורך בלי לשלם תשלום נוסף.
ב-1916, שלוש שנים בלבד אחרי תחילת הפעילות, מספר הפניות לקופה הגיע כבר לכמאה ועשרים בחודש. באמצע שנות העשרים החליטה הקופה לבסס לעצמה בית חולים, ומקום ראשון לכך נבחר סמוך לקיבוץ עין חרוד. המקום התברר במהרה כבעייתי: לא היתה אליו דרך סלולה והרכבת לא הגיעה אליו. ב-20 במרץ 1930 חנכה הקופה את בית החולים במיקומו הקבוע, באמצע הדרך בין נהלל לעין חרוד, סמוך לעפולה. שם נטוע מאז 'מרכז רפואי העמק'.
למה חותמת עפולה
הבחירה בעפולה לחותמת יום ההופעה אינה מקרית. מרכז רפואי העמק היה במשך עשורים פאר היצירה של הקופה, וסימן את המעבר שלה מארגון של אוהלים וקליניקות מאולתרות אל גוף שמחזיק בית חולים של ממש.
הטיפוגרפיה במעטפה, ובמיוחד בכותרת באנגלית "75TH ANNIVERSARY OF THE KUPAT HOLIM", שייכת לאסתטיקה הגרפית של שנות השמונים בישראל, שבה פסים נקיים, צבעים מלאים וגופנים שטוחים החליפו את העיצוב המעוטר של העשור הקודם. השובל שמתחת לבול, רצועת הנייר המודפסת המחוברת אליו, חוזרת בעברית ובאנגלית על המסר "Health Insurance Institution", מונח שמתרגם את שם הקופה לקונה הבול הזר: לא ארגון פוליטי, אלא מוסד שמבטח את בריאותם של חבריו. חתימת המעצב מופיעה בקטן בשולי הבול, על פי המנהג הקבוע של דואר ישראל לאזכר את שם המעצב על גבי הבול.
נקודה קטנה שראויה לתשומת לב נוגעת דווקא למספר שבכותרת הבול. הקופה נוסדה בסוף 1911, וחישוב לפי הלוח הלועזי היה מצביע על 1986 כשנת השבעים וחמש. אלא שהמניין כאן עברי. ההקמה היתה בשנת תרע"ב, ושבעים וחמש שנה אחריה הן שנת תשמ"ז, שנמשכה עד סוף ספטמבר 1987. הבול, שהונפק בעשירי בספטמבר אותה שנה, נופל אפוא בדיוק בתוך שנת השבעים וחמש לפי הלוח העברי.
ההסתדרות וקופת חולים כללית
ב-1995 נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וקופת חולים כללית התנתקה מן ההסתדרות. החברות בקופה לא הותנתה עוד בחברות בהסתדרות הכללית, וההבדל בין קופת חולים כללית, לאומית, מכבי ומאוחדת – הפך לתחרות צרכנית. בעקבות החוק חלה דעיכה ניכרת בכוחה הפוליטי של ההסתדרות, וקופת החולים הפכה למה שהיא היום: גוף שמשרת כארבעה וחצי מיליון מבוטחים, כמחצית מאוכלוסיית המדינה.
מבחינה בולאית, פריטים מן הסוג הזה אינם נחשבים נדירים. סדרת בולי האירועים של דואר ישראל בשנות השמונים הפיקה מאות הנפקות שמציינות תאריכי שיא של מוסדות, וערכם של רובם בשוק האספנים נמדד בשקלים בודדים. הערך מצוי במקום אחר. הבול הזה, כשמסתכלים בו מקרוב, נושא בתוכו את הסיפור של מצוקה אישית של פועל אחד שמתוכה צמח גוף בריאות אזרחי שלם. הצללית של המשפחה הקטנה והנקייה שצועדת קדימה אינה רק תמונה גרפית; היא תוצאה של החלטה שהתקבלה באוהל באחד מערבי חנוכה, מתוך מודעות של אנשים שלא חיכו שמישהו אחר יציל אותם. רעיון שנולד באוהל בעין גנים מתוך כורח השעה ממשיך לפעול מאה וחמש עשרה שנה מאוחר יותר, וזה כשלעצמו פלא קטן שראוי שמישהו ידפיס על בול.