שתי הנפקות בולים משותפות של ישראל וארצות הברית, בהפרש של 22 שנה זו מזו, מספרות סיפור מרתק על התמורות בעיצוב, בתרבות ובקשר בין שתי המדינות. דרך שני זוגות של בולים אלה ניתן להתחקות אחר השינויים בתפיסה האמנותית והתרבותית של חג החנוכה בשתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם.
המפגש הראשון: מודרניזם של שנות התשעים
בשנת 1996, כאשר הוציאו שתי המדינות את ההנפקה המשותפת הראשונה בנושא חנוכה, שלטה בעולם העיצוב תפיסה מודרניסטית מובהקת. הבולים שיצאו תחת ידי המעצבים שיקפו זאת היטב: חנוכייה מופשטת, צבעונית ומינימליסטית, המורכבת מתשעה נרות בצבעים שונים ועליזים. הגישה העיצובית הזו ביטאה תפיסת עולם חשובה – הצורך להתאים את היהדות לרוח הזמן המודרנית, מתוך דאגה שאם תיוותר מאחור, תאבד את הרלוונטיות שלה לדורות הבאים. דרך הפשטות, הנקיון והצבעוניות העזה, ביקשו המעצבים ליצור חיבור מרענן בין העבר להווה – שמירה על המהות תחת מעטפת עכשווית.
הבול הישראלי – שימו לב ל"ניקוב" שהוא לא באמת ניקוב.. זה אחד מהבולים הראשונים של ישראל שהוא למעשה מדבקה.
הבול האמריקאי – עיצוב זהה לחלוטין לעיצוב הבול הישראלי מלבד השפה והעריך, כמובן.
המפגש השני: חזרה לשורשים
כשהגיעה שנת 2018, השתנתה הרוח העיצובית לחלוטין. ההנפקה המשותפת השנייה בחרה בגישה שונה בתכלית – חזרה אל המסורת היהודית העשירה של אמנות נייר החיתוך. את העיצוב המרהיב יצרה האמנית תמר פישמן, בהובלת מעצבת הבולים המנוסה אתל קסלר. הבול מציג חנוכייה מעוטרת בדגמים צמחיים מסורתיים, כשברקע מופיע מוטיב המזכיר את צורתו של פך השמן העתיק – סמל לנס חנוכה. משני צדי החנוכייה שילבה האמנית פכי שמן שבורים וסביבונים, כשהכל מעוטר בענפי רימון מתפתלים, עליהם נראים הן הפרחים והן הפרי. הבחירה בטכניקת נייר החיתוך אינה מקרית – היא מהווה מחווה לאמנות יהודית עממית שפרחה במזרח אירופה במשך דורות, תוך שהיא שואבת השראה מטקסטים עתיקים ומסמלי החג המסורתיים.
(בתמונה: הבול הישראלי. הבול האמריקאי זהה לחלוטין. אין לי את הבול האמריקאי – תוכלו לראות אותו באתר הדואר האמריקאי כאן)
דילמה עתיקת יומין
המתח בין שימור לחידוש, המשתקף בשני הבולים, מהדהד באופן מעניין דווקא את סיפור החנוכה עצמו. כבר לפני יותר מאלפיים שנה התמודדה החברה היהודית עם דילמה דומה – בין המתייוונים, שביקשו לאמץ את התרבות ההלניסטית המודרנית של זמנם, לבין המכבים, שנאבקו על שימור המסורת. אותה התמודדות בין הרצון להשתלב בזרם המרכזי של התרבות העולמית לבין השאיפה לשמר את הייחודיות היהודית, ממשיכה להדהד גם בימינו.
שיתוף פעולה תרבותי
ההנפקות המשותפות הללו הן יותר מסתם בולי דואר – הן מהוות עדות לקשר העמוק בין ישראל לבין הקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית. העובדה ששתי המדינות בחרו דווקא בחג החנוכה להנפקות משותפות מדגישה את מרכזיותו של החג בזהות היהודית המודרנית, הן בישראל והן בתפוצות. מעניין לציין שהבול האמריקאי של 2018 הודפס בכמות של 12 מיליון עותקים – עדות לחשיבות שמייחס הדואר האמריקאי לציון החג היהודי.
מבט לעתיד ושאלות פתוחות
ההנפקות המשותפות הללו מספקות הצצה מרתקת לא רק לעולם העיצוב והבולאות, אלא גם לתהליכים תרבותיים עמוקים יותר. הן מדגימות כיצד אמנות שימושית, כמו עיצוב בולים, יכולה לשקף תמורות חברתיות ותרבותיות רחבות. שתי הגישות – המודרניסטית והמסורתית – מציבות בפנינו שאלה מהותית: האם הדרך הנכונה לשימור מסורת היא דרך חידוש והתאמה לרוח הזמן, מתוך חשש שאחרת תאבד את הרלוונטיות שלה, או שמא דווקא דרך שימור צורתה המקורית והעמקת השורשים? שני הבולים הללו אינם רק תוצר אמנותי – הם מציבים בפנינו מראה לדילמה הנצחית של שימור מול התחדשות בתרבות היהודית, דילמה שמלווה אותנו עוד מימי המכבים ועד ימינו.
עוד על חנוכה:
מטבעות חצי שקל מיוחדים – כולל מטבע חנוכה
המטבע של יהוחנן החשמונאי
בולי חנוכיות מתפוצות ישראל