ב-25 בינואר 1972 הנפיק דואר ישראל בול צבעוני בערך נקוב של 55 אגורות. על פניו נראה מבנה לבן עם כיפה מעוגלת, שוכן בין הגבעות הירוקות של הגליל התחתון. מעטים מבין רוכשי הבול ידעו שהם מחזיקים בידיהם תיעוד של אחד המקומות הקדושים והמסתוריים ביותר בישראל — מקום שמחבר בין המסורת היהודית, האסלאמית והדרוזית ומוביל לדמות מקראית אחת.
מי היה יתרו?
יתרו, או בשמו הערבי "נבי שועייב", היה כהן מדיין שחי לפי המסורת לפני כ-3,500 שנה. לפי ספר שמות, כאשר משה ברח מארמון פרעה, הוא מצא מקלט בביתו של יתרו, רעה את צאנו ונשא את בתו צפורה לאישה. אך יתרו לא היה רק חותן — הוא היה גם יועץ. כאשר ראה את משה שופט לבדו את כל העם מבוקר עד ערב, הציע לו לבנות מערכת שיפוט היררכית: שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. עצה זו הפכה לאבן יסוד בארגון החברתי עד ימינו.
אולם בעוד שבמסורת היהודית יתרו הוא דמות חשובה אך משנית, הרי שבדת הדרוזית הוא תופס מקום מרכזי לחלוטין. הדרוזים רואים בו את הנביא הראשי שלהם, ואף רואים בו את האב הרוחני הקדמון של כל בני העדה. הצבע הירוק, העליון בדגל הדרוזי המורכב מחמישה פסים, מייצג דווקא אותו.
המקום שבו נעצר הסוס של סלאח א-דין
מתחם הקבר עצמו ממוקם ליד כפר זיתים, מערבית לטבריה, באזור שבו התרחש אחד הקרבות המכריעים בהיסטוריה — קרב קרני חיטין בשנת 1187. לפי המסורת הדרוזית, בלילה שלפני הקרב חלם סלאח א-דין על מלאך שהבטיח לו ניצחון, בתנאי שלאחר המערכה ירכב על סוסו מערבה. במקום שבו יעצור הסוס, הבטיח המלאך, ימצא את קברו של הנביא שועייב. וכך היה — הסוס עצר ליד מערה בגבעות הגליל.
התיעוד ההיסטורי הראשון של הקבר מגיע מהמאה ה-12, כאשר הנוסע היהודי רבי שמואל בר שמשון תיאר את המקום בכתביו. החלק העתיק ביותר של המבנה הנוכחי נבנה בשנות ה-80 של המאה ה-19, לאחר שמנהיגם הרוחני של הדרוזים, השייח' מוהנא טריף, ארגן מגבית בקרב דרוזים בסוריה, לבנון וארץ ישראל.
בתקופת המנדט הבריטי, פרצה מחלוקת בין הדרוזים למועצה המוסלמית העליונה על הבעלות על האתר. לאחר קום המדינה בשנת 1948, העניקה ישראל לדרוזים אפוטרופסות מלאה על המתחם ועל כ-100 דונם סביבו. המדינה אף סללה כביש גישה וחיברה את האתר לחשמל ומים.
טביעת רגל בסלע ושמן קדוש
מי שמבקר במקום יגלה פרט מסקרן: ברצפת אולם הקבר משובצת אבן ובה טביעת כף רגל. לפי המסורת הדרוזית, זו טביעת רגלו השמאלית של הנביא עצמו. עולי הרגל נוהגים לשפוך שמן לתוך השקע ולאחר מכן למרוח אותו על גופם כסגולה למזל והצלחה.
מדי שנה, בין ה-25 ל-28 באפריל, נערכת באתר זיארה — עלייה לרגל — שמושכת אלפי דרוזים מרחבי הארץ. האירוע, שהוכר רשמית כחג דרוזי על ידי המדינה, משלב תפילות, דיונים בענייני העדה וכמובן את המסורת הישראלית הנצחית של מנגל משפחתי.
הבול עצמו עוצב על ידי משה עמר, אמן ומעצב רב-תחומי בוגר בצלאל שעיצב במהלך הקריירה שלו סדרות בולים רשמיות רבות של מדינת ישראל. עמר בחר להציג את המתחם בצבעים חמים ותוססים — הכיפה הלבנה בולטת על רקע הגבעות הירוקות, והמבנים השונים משתלבים בנוף הגלילי.
בול קטן על ברית דמים
הבול הזה מייצג את היחסים המיוחדים בין מדינת ישראל לעדה הדרוזית — ברית דמים שנרקמה עוד לפני קום המדינה ונמשכת עד היום. בעוד שבולים רבים מנציחים גיבורי מלחמה או אירועים לאומיים, דווקא הבול הצנוע הזה מספר סיפור אחר: על מקום שבו נפגשות מסורות, על נביא שהיה חותן של המנהיג שלנו, ועל כך שלפעמים העצה הטובה ביותר מגיעה ממקור בלתי צפוי.