ב-12 באפריל 1955, בדיוק עשר שנים אחרי מותו של פרנקלין ד. רוזוולט — נשיא ארצות הברית שהפוליו השאירה אותו משותק מהמותניים ומטה — הודיע מדען יהודי-אמריקאי בשם ג'ונאס (יונה) סאלק לעולם שהחיסון שפיתח בטוח ויעיל. באותו רגע, אמריקה נשמה לרווחה. הפוליו, המחלה שכונתה "שיתוק ילדים" והטילה אימה על כל הורה בקיץ, עשתה צעד משמעותי לקראת הפיכתה לזיכרון רחוק.
ארבעים וארבע שנים מאוחר יותר, ב-26 במאי 1999, שירות הדואר האמריקאי הנפיק בול בשווי 33 סנט כחלק מסדרת "חגיגות המאה" — פרויקט הבולים השאפתני ביותר בהיסטוריה האמריקאית. הבול, שעוצב על ידי האמן דין אליס ותוכנן בידי הווארד פיין, מציג רופא במעיל לבן מחסן ילדה קטנה, תמונה שסיכמה את אחד הניצחונות הגדולים של המדע במאה ה-20.
הקרב נגד המגפה המפחידה ביותר
בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20, הפוליו הייתה הסיוט הגדול ביותר של כל משפחה אמריקאית. מדי קיץ, מגפות פקדו את הערים והילדים נדבקו באלפים. שנת 1952 הייתה הקשה ביותר — כמעט 58,000 מקרים חדשים, מתוכם אלפים הובילו לשיתוק קבוע או מוות. בתי החולים התמלאו ב"ריאות ברזל", מכשירי הנשמה ענקיים שהחזיקו ילדים בחיים כשריאותיהם חדלו לפעול.
ג'ונאס סאלק, בנם של מהגרים יהודים מפולין שגדל בניו יורק, החל את המחקר שלו באוניברסיטת פיטסבורג ב-1947. בניגוד לדעה הרווחת בקרב מדענים, הוא בחר לפתח חיסון מווירוס מומת — גישה שנחשבה פחות יעילה אך בטוחה יותר מחיסונים מווירוס מוחלש. ב-1954, הוא ערך את ניסוי השדה הגדול ביותר בהיסטוריה הרפואית: כמעט שני מיליון ילדים אמריקאים, שכונו "החלוצים של הפוליו", קיבלו את החיסון או פלצבו.
כשהתוצאות הוכרזו, סאלק הפך לגיבור לאומי, אך סירב לרשום פטנט על החיסון. כששאלו אותו מי הבעלים על הפטנט, הוא ענה: "העם, הייתי אומר. אין פטנט. האם אפשר לרשום פטנט על השמש?"
הבול כמראה של עידן
סדרת "חגיגות המאה" הונפקה על ידי שירות הדואר האמריקאי בין 1998 ל-2000, והיא כללה עשר גיליונות של 15 בולים כל אחד — סה"כ 150 בולים שתיעדו את הרגעים המכוננים של כל עשור במאה ה-20. הבול שלנו היה חלק מגיליון שנות החמישים, שהונפק בספרינגפילד, מסצ'וסטס — עיר הולדתו של ד"ר סוס.
האיור של דין אליס, אמן שנולד ב-1920 בדטרויט ושירת כחייל רגלים באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, מציג רגע של עדינות ותקווה. הרופא, במשקפיים עגולים ומעיל לבן, מחזיק ברכות את זרועה של ילדה קטנה. אליס, שהיה ידוע בעיקר כמאייר של עטיפות ספרי מדע בדיוני ועיצב בולים רבים לשירות הדואר האמריקאי, נפטר ב-2009.
תזמון היסטורי
ההנפקה ב-1999 לא הייתה מקרית. באותה שנה בדיוק, זן 2 של נגיף הפוליו הפראי נצפה לאחרונה — במקרה האחרון בהודו — ומאז לא התגלה יותר. זן זה הוכרז רשמית כמושמד ב-2015. העולם היה בעיצומו של מסע חיסול גלובלי שהחל ב-1988, כאשר ארגון הבריאות העולמי הכריז על השמדת המחלה כמטרה.
ב-1999, כבר יותר מ-95 אחוז מהירידה במקרי הפוליו הושגה בהשוואה ל-1988. היבשת האמריקאית הוכרזה כנקייה מפוליו ב-1994, ואירופה הצטרפה אליה ב-2002. היום, הנגיף קיים רק בפקיסטן ואפגניסטן, וארגון הבריאות העולמי מעריך שיותר מ-20 מיליון אנשים הולכים על רגליהם היום בזכות מאמצי ההשמדה.
מורשת על נייר
הבול בעל הערך הנקוב של 33 סנט — תעריף הדואר הרגיל באותה תקופה — הודפס בשיטה משולבת של אופסט ותחריט, עם ניקוב 11.5. הוא הונפק בכמות של 188 מיליון עותקים, מה שהופך אותו לבול נפוץ יחסית מבחינה אספנית. הערך שלו לאספנים אינו נדיר, אך הסיפור שהוא מספר — סיפורו של מדען שסירב להתעשר מהצלת חיים — הוא שלא יסולא בפז.
סאלק עצמו נפטר ב-1995, ארבע שנים לפני שהבול הזה הונפק, בעוד הוא עוסק במחקר על חיסון נגד איידס. הבול מ-1999 אינו מתאר באופן רשמי את פניו, אלא את המעשה עצמו — רופא אלמוני מחסן ילדה אלמונית, רגע שחזר על עצמו מיליארדי פעמים ברחבי העולם. אבל, כנראה שהבריחה של סאלק מהכבוד שהיה ראוי לו – לא עבדה הפעם: אספנים רבים טוענים שהדיוקן שעל הבול דומה מדי לדיוקנו של סאלק ולמעשה – גם אם לא באופן רשמי – נראה שעל הבול מתנוססת דמותו של סאלק.