בשעה 6:29 בבוקר יום שבת, ה-7 באוקטובר 2023, התחיל הקיבוץ נחל עוז להתעורר לקול האזעקות. היה זה אמור להיות יום חגיגי – 70 שנה להיווסד הקיבוץ. במקום זאת, הפך היום לאחד השחורים בתולדות המדינה. מי שיצא ראשון מביתו באותו בוקר היה אילן פיורנטינו, רבש״ץ הקיבוץ בן ה-39, שהשאיר מאחוריו את אשתו ושלוש בנותיו הקטנות. הוא לא ידע שהסיפור שלו ינציח לנצח את המחיר הכבד של אותו יום.
באותו בוקר חדרו כ-150 מחבלים לנחל עוז. הקיבוץ היה אמור לחגוג, ובמקום זאת התנהל בו קרב שנמשך שעות ארוכות. כיתת הכוננות, יחד עם לוחמי ימ״ס שבמקרה ישנו בקיבוץ, נלחמו במחבלים עד לשעות אחר הצהריים. שישה עשר חברי קיבוץ נרצחו או נפלו בקרבות ושמונה נחטפו לעזה.
כעבור שנתיים, ב-8 באוקטובר 2025, הנפיק דואר ישראל בול מיוחד לזכר הנופלים והנרצחים באותו יום נורא. הבול, שעוצב על ידי המעצב פיני חמו, נושא ערך נקוב של 18.10 שקלים. במרכז הבול מופיעות הספרות 7.10.23, ובין הספרות ניצבות שתי כלניות אדומות, הפרח שהפך לסמל ההנצחה של אירועי השבעה באוקטובר.
העץ החשוף – סמל הזיכרון הישראלי
בחלק התחתון של הבול, הקרוי בעגה המקצועית 'שובל', מופיע עץ חשוף מעליו. העץ החשוף הוא מוטיב חוזר בבולי יום הזיכרון הישראליים לאורך השנים – סמל לחיים שנקטעו, לענפים שלא יפרחו עוד. אך בניגוד לעצים בבולים קודמים, העץ הזה עומד על רקע גרפי מופשט, כאילו הקיבוץ כולו עטוף בערפל של אבל.
לצד העץ מופיע סיפור גבורה אחד מתוך אלפים. הטקסט מספר על פיורנטינו שיצא מביתו מיד עם תחילת המתקפה כדי להציל את אריאל זוהר, נער בן 13 שרכב לבדו מחוץ לקיבוץ. פיורנטינו הכניס את הנער לממ״ד ביתו, יחד עם משפחתו שלו, ויצא להילחם במחבלים. הוא נפל בקרב, אך אריאל ניצל.
מאחורי הערך הנקוב
הבחירה בערך הנקוב 18.10 שקלים אינה מקרית, כנראה, ורומזת לתאריך הנפקת הבול – 08.10.25. הבול הונפק יום אחד לאחר יום השנה השני לאירועים, שחל באותה שנה בחג הסוכות. החפיפה בין התאריך הלועזי לחגים היהודיים יצרה מורכבות – הממשלה קבעה את יום הזיכרון הרשמי לכ״ד בתשרי על פי הלוח העברי, אך רבים המשיכו לציין את היום גם בתאריך הלועזי. הבול מציין את שני התאריכים – את התאריך העברי של הטבח – כ"ב בתשרי – ואת התאריך הלועזי 7.10.2023, כולל גם את העובדה שהיה זה בחג שמחת תורה – לא מעט טקסט עבור בול כל כך קטן.
הבול כעד היסטורי
כמו כל בול הנצחה, גם הבול הזה נועד לשמש יותר מאמצעי תשלום לדואר. הוא נועד להיות מסמך היסטורי זעיר, פיסת נייר שתשמר את הזיכרון גם כאשר נושאי הזיכרונות כבר לא יהיו כאן כדי לספר. אספנים בישראל ובעולם ישמרו אותו באלבומים, יעבירו אותו לדורות הבאים, וכך הסיפור יעבור הלאה.
פיני חמו, מעצב הבול, הוא אחד המעצבים הוותיקים של דואר ישראל. לאורך השנים עיצב בולים רבים, כמו בול ראש הנקרה, בולי תעשיית הרכב בישראל, בול בית כנסת החורבה ורבים אחרים, אך הפעם נדרש לאתגר מסוג אחר לגמרי. להעביר טרגדיה בקנה מידה לאומי על פיסת נייר קטנה, בצורה שתהיה גם מכבדת וגם תישאר רלוונטית לאורך שנים. ניכר שהושקעה מחשבה בהטמעת הסמלים המוכרים, אך קשה לומר בביטחון אם העיצוב הסופי מצליח ללכוד את מימדי השבר של אותו יום. רק מבחן הזמן יקבע אם הבול הזה יצליח להפוך לסמל מובהק שחודר ללבבות, או שיישאר כהד ויזואלי חיוור בלבד.