בשנת 1937, כשתל אביב עדיין הייתה עיר קטנה של פחות מ-200,000 תושבים, הופיעה בעיתון הירדן מודעה מיוחדת. קרן תל חי הודיעה על הנפקת בול חדש. על הבול הודפסה תמונה של בניין שעדיין לא היה קיים: מצודת זאב, בית ז'בוטינסקי המתוכנן.
הבולים הללו, שארבעה מהם נראים בתמונה בגוונים שונים של כחול ושחור, לא נועדו לשמש על מעטפות דואר. הם היו חלק ממערכת גיוס כספים מתוחכמת שהפעילה התנועה הרוויזיוניסטית בימי המנדט הבריטי. בדומה לבולי הקרן הקיימת לישראל שהיו מוכרים ברחבי העולם היהודי, גם בולי קרן תל חי שימשו כאמצעי למימון פעולות התנועה ולהפצת ערכיה.
מפרדס ערבי לסמל לאומי
המגרש שעליו תוכננה מצודת זאב היה פעם פרדס ערבי מוקף כרמי גפן. עיריית תל אביב רכשה את הקרקע ומסרה אותה לתנועת בית"ר, שהקימה במקום מבנה קטן בשם "מועדון טרומפלדור". בצהרי יום שני של חול המועד פסח 1934 נערך טקס הנחת אבן הפינה לבניין החדש. קרן תל חי הבטיחה באותו מעמד חגיגי שהמפעל יסתיים ב-15 בינואר 1937, אך המציאות הייתה מורכבת יותר.
מחסור באמצעים כספיים ומאורעות הדמים של השנים 1936-1939 גרמו להאטת הבנייה. הקמת מצודת זאב התנהלה בהתלהבות גדולה, אך בעצלתיים. המשימה הראשונה של הקרן הייתה פשוט לגייס כסף – וכאן נכנסו לתמונה הבולים.
הבול עוצב על ידי צייר בשם דונת. בתמונה המרכזית שלו נראה הבניין המתוכנן – מבנה מודרניסטי רב-קומות שעורר התפעלות. לצד הבול הודפסו גם גלויות אמנותיות עם הדמיה של הבניין העתידי. הכיתוב שהופיע על חומרי הפרסום קרא: "תנו יד להקמת מצודת זאב בית ז'בוטינסקי – הקימו מבצר ומשגב לישוב הלאומי".
האיש שעמד מאחורי החזון
זאב ז'בוטינסקי, שעל שמו נקרא הבניין, היה מנהיג ציוני שנולד באודסה ב-1880. הוא היה סופר, משורר, עיתונאי ונואם מפורסם – אחד ההוגים היהודים הליברליים הבולטים בעת החדשה. ז'בוטינסקי הקים את הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, ייסד את תנועת בית"ר, ועמד בראש הציונות הרוויזיוניסטית שדרשה גישה תקיפה יותר כלפי הבריטים.
מלונדון, ביולי 1936, שיגר ז'בוטינסקי מכתב לחברי הנהלת הבניין שבו כתב: "אין זה הוגן לתת עצות מרחוק, במיוחד כאשר אין נותנים כסף. אבל לו שאלו אותי הייתי אומר: התחילו לבנות, אף על פי שעדיין לא כל האלף נמצא בבנק". האופטימיות הזו, המשולבת בפרגמטיות, אפיינה את הגישה של התנועה כולה.
במרס 1937 ביקר באתר הבנייה קולונל ג'ון הנרי פטרסון, חבר ההנהלה הראשית של קרן תל חי העולמית. הוא התקבל בכבוד על ידי ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח, האדריכל הרי לוריא ובעלי מקצוע נוספים. אתר הבנייה הפך למוקד עלייה לרגל של כל אורחי התנועה שהגיעו לתל אביב.
מבולים לאבן ובטון
הבניין הראשון במקום, בתכנונו של האדריכל הרי לוריא, היה בן שלוש קומות והושלם רק ב-1948 – יותר מעשור לאחר התאריך המקורי שהובטח. ז'בוטינסקי עצמו לא זכה לראות את הבניין מושלם: הוא נפטר ב-1940 בניו יורק, בזמן ביקור במחנה תנועת בית"ר.
בשנות ה-60 הורחב הבניין באופן משמעותי. האדריכלים משה ומרדכי בן-חורין תכננו מגדל בן 16 קומות וגובהו 60 מטר, שהפך לאחד המבנים הבולטים בתל אביב. הפסל יצחק דנציגר, יוצר "נמרוד" המפורסם, יצר את פסלו של ז'בוטינסקי המצוי בבניין עד היום. מאז שנות ה-70 משמש הבניין כמטה תנועת הליכוד.
בולי קרן תל חי, כמו אלה שבתמונה, כללו דימויים מגוונים: דיוקנאות אישים כמו הרצל, הרב קוק, טרומפלדור וז'בוטינסקי עצמו, וכן דימויים העוסקים בהכשרה צבאית ימית. הבולים שימשו לשתי מטרות עיקריות – מימון הקרן גם בסכומים קטנים, והסברת ערכי התנועה הרוויזיוניסטית.
היום, כשמביטים בבולים הקטנים הללו מ-1937, קשה שלא להתרגש מן הפער בין החלום לבין המציאות. פיסת נייר צבעונית בערך של 2 מיל הייתה חלק ממפעל ענק שהשאיר חותם בל יימחה על הנוף העירוני של תל אביב ועל ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל.