בפינה קטנה של אלבום בולים ישראלי מסתתר בול אדמדם בערך של 20 פרוטה. במבט מעמיק, זהו מסמך תרבותי המגלם מהלך חריף של הציונות החילונית: העברת "היד החזקה" של הקדוש ברוך הוא אל האדם.
הבול, שעיצב האמן מיכאל קארה בשנת 1949, מציג פועל המניף כלי עבודה על רקע ספינת מעפילים. בתחתיתו מופיע הציטוט המקראי: "בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל" – ביטוי המוכר מההגדה של פסח, המתאר כיצד הקדוש ברוך הוא הוציא את ישראל ממצרים.
הדימוי של המעפילים כמקבילה ליציאת מצרים היה נפוץ בשיח הציוני. דוגמה מובהקת לכך היא האוניה המפורסמת "אקסודוס" שנתפסה ב-1947. השם "אקסודוס" (Exodus) אינו בחירה מקרית – במונח זה השתמשו בתרגום השבעים כדי לציין את "יציאת מצרים" ובשל כך התקבע השם "אקסודוס" כשמו של ספר שמות ביוונית. קריאת ספינת מעפילים בשם זה הייתה הצהרה ברורה על הקבלה היסטורית: כפי שהאל הוציא את ישראל ממצרים, כך העם היהודי מוציא את עצמו מהגלות.
מהלך אידיאולוגי מובהק
הבול של קארה הולך צעד נוסף – הוא לא רק מקביל בין שתי ה"יציאות", אלא מעביר במפורש את סמכות הפעולה מהאל לאדם. ה"יד החזקה והזרוע הנטויה" כבר אינה ידו של הבורא אלא ידו של הפועל העברי.
בעוד שביציאת מצרים המקראית – הא-ל הוא הגואל, בהעפלה ובהקמת המדינה – האדם הוא הגואל. זוהי התרסה אידיאולוגית מובהקת, שחרור מהתפיסה המסורתית לטובת תפיסה אקטיביסטית.
הציונות החילונית ביקשה ליצור "יהודי חדש" – אקטיבי, יוצר, העומד ברשות עצמו. חלק מהפרויקט הזה היה העברת מרכז הכובד מההשגחה הא-לוהית לפעולה אנושית.
האדם המאמין: יש כאן ערך חיובי
ובכל זאת, האדם המאמין יכול לא רק לחיות בשלום עם ההשאלה הזו, אלא אף לראות בה ערך חיובי לכתחילה.
המסורת היהודית עצמה מכירה ביחס הדיאלקטי בין פעולת האל לפעולת האדם. עושה רושם שאין התורה מתנגדת לכך שהאדם יאמר "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" כל עוד הוא מכיר את מקור הכח והעוצמה וזוכר שה' "הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". למעשה, היהדות מעודדת שותפות פעילה של האדם בתיקון העולם. השאיפה אינה לפסיביות ולהמתנה לישועה א-לוהית, אלא לפעולה אנושית מתוך הכרה במקור הכוח.
במובן זה, דווקא האדם המאמין יכול לראות ב"השאלת היד החזקה" לא מרד, אלא צעד בהתפתחות הרוחנית ובבשלות של עם ישראל – היכולת ליטול אחריות ולהבין שפעולה זו עצמה היא חלק מהתוכנית האלוהית.
בכל דור ודור
בפסח, כשאנו קוראים בהגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", אנו מוזמנים להזדהות אישית עם יציאת מצרים. במובן זה, הבול של קארה מציע יישום חדשני של הרעיון – לא רק להזדהות עם היציאה, אלא לקחת אחריות פעילה בתהליך הגאולה.
כשנתיישב לשולחן הסדר השנה, ונאמר את המילים "ביד חזקה ובזרוע נטויה", כדאי להיזכר בבול הישן של קארה – ולהרהר בשאלה מי מחזיק ביד החזקה: הא-ל, האדם, או אולי שניהם יחד, בשותפות – שהיא אולי התשובה היהודית העמוקה ביותר לשאלת האחריות האנושית בעולם.
עבור האדם המאמין, פעולת האדם היא חלק מהתוכנית הא-לוהית, כמימוש הייעוד האנושי כ"שותף במעשה בראשית". היד החזקה של האדם אינה מחליפה את ידו החזקה של הא-ל, אלא משלימה אותה ומביאה אותה לכדי מימוש בעולם.