ארוכה הדרך לחירות: על שני אסירים באפריקה

מעטפה פשוטה, נשלחה מקניה לתל אביב. על פניה חותמת דואר מירושלים וחותמת "passed" של הצנזורה הבריטית מה-4 בנובמבר 1947. זוהי מעטפה של מכתב שנשלח ממחנה המעצר 'גילגיל' בקניה, אל אלנבי 8 בתל אביב והיא פותחת בפנינו צוהר לסיפור מרתק.

מי כתב ולמי?

השולח הוא יוסף ויניצקי, עיתונאי וסטיריקן ידוע, והנמענת היא יוכבד אשתו. אך מדוע היה ויניצקי במחנה מעצר בקניה?

הסיפור מתחיל ב-17 באפריל 1944, כשויניצקי נעצר על ידי הבריטים ישירות ממערכת העיתון "המשקיף". לא היה זה מעצר מקרי – "המשקיף" היה העיתון המרכזי של התנועה הרוויזיוניסטית, שהוקמה על ידי זאב ז'בוטינסקי. התנועה הרוויזיוניסטית הייתה התנועה הפוליטית שממנה צמח הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל), והבריטים ראו בעיתון התנועה חלק בלתי נפרד ממאבק האצ"ל נגדם. באותו יום נעצרו גם שישה חברי מערכת נוספים.

הנמענת, יוכבד ויניצקי, לא הייתה רק אשת העיתונאי העצור – היא עצמה הייתה לוחמת אצ"ל. המכתב שנשלח אליה לאלנבי 8 עבר צנזורה בריטית קפדנית, כפי שמעידה חותמת ה-"passed".

ממעצר להגליה

ויניצקי הועבר תחילה לבית הסוהר ביפו ומשם למחנה המעצר בלטרון. ב-19 באוקטובר 1944 הוגלה יחד עם כ-250 עצורים לאפריקה. המסע עבר דרך מספר תחנות: אריתריאה, מחנה קרתגו בסודאן, חזרה לאריתריאה, ולבסוף לקניה.

עיתונאי – גם במעצר

במחנות המעצר, ויניצקי בחר להמשיך את דרכו העיתונאית. ארבעה ימים בלבד לאחר הגעת העצירים לאריתריאה, הוא כבר הוציא את העיתון הראשון – כתוב בעיפרון על נייר טואלט. ויניצקי תרגם ידיעות מעיתונים מקומיים שהוברחו למחנה, והפך אותן לחדשות בעברית עבור העצירים. הוא המשיך להוציא עיתונים בכל מחנה, שנשאו שמות שונים: "ידיעות אסמרה", "בגלות סודאן", "בגלות אסמרה" ו"בגלות קניה".

סיפורו של מחנה גילגיל

אי אפשר לספר את סיפורו של מחנה גילגיל מבלי להזכיר את יעקב מרידור. מרידור, שהיה מפקד האצ"ל עד 1943 ולאחר מכן סגנו של מנחם בגין, הפך לדמות מפתח במחנות המעצר באפריקה. הוא זכה לכינוי "אלוף הבריחות" לאחר שהיה מעורב בחמישה ניסיונות בריחה שונים.

הבריחה האחרונה והמוצלחת מגילגיל, שהתרחשה במרץ 1948, הייתה מבצע מורכב במיוחד. האסירים חפרו מנהרה והקימו במחנה מכונת דפוס לזיוף דרכונים של מדינות דרום אמריקאיות. בעזרת מסמכים אלה הצליחו הבורחים להגיע לבלגיה דרך אוגנדה וקונגו הבלגית. הניסיון המוצלח והניסיונות הפחות מוצלחים תועדו על ידי יעקב מרידור בספרו 'ארוכה הדרך לחירות'.

רגע היסטורי

המעטפה שבידינו נשלחה בתקופה דרמטית במיוחד – נובמבר 1947, פחות מחודש לפני החלטת החלוקה של האו"ם. זה היה הזמן שבין הבריחה השביעית (שהסתיימה באוגוסט 1947) לבריחה השמינית והאחרונה (מרץ 1948). בתקופה זו כבר הייתה תחושה שסוף המנדט הבריטי קרב, ואפילו מנחם בגין הביע תמיכה "פושרת" בלבד בבריחה האחרונה.

לאחר השחרור

ויניצקי שוחרר רק ביולי 1948, אחרי הקמת המדינה, וחזר מיד לעבודתו העיתונאית כמזכיר מערכת עיתון "חירות" ועורך המדור הערבי בו. הוא המשיך בכתיבה הסטירית שלו עד מותו ב-1965.

מרידור המשיך בפעילות פוליטית במסגרת תנועת החרות. בשנת 2003, שמונה שנים אחרי פטירתו, הונפק בול לזכרו המציג את דיוקנו ומציין את תפקידיו כ"מפקד האצ"ל ושר בממשלות ישראל".

מעטפה אחת פשוטה, עם חותמת צנזורה בריטית ובול שהונפק שנים רבות אחריה – פותחים בפנינו פרק שלם בתולדות המאבק להקמת המדינה – סיפור של עיתונאים ולוחמים, של כתיבה ובריחה, של מאבק שהתנהל בכל החזיתות – כאן בארץ וגם – הרחק הרחק מהבית…