הסטודנט הצעיר עומד מול מכונת הצילום הכבדה באולם הספרייה, ממשמש בכיסו ושולף אסימון מתכת עגול. בלי האסימון הזה — אין צילום. ובלי צילום — אין מאמר, אין עבודה סמינריונית, אין תואר. במשך עשרות שנים, עבור דורות של סטודנטים וחוקרים באוניברסיטה העברית בירושלים, האסימון הקטן הזה היה המפתח לידע.
האסימון שלפנינו נושא בצד אחד את הכיתוב "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" — השם ההיסטורי של מה שהפך מאוחר יותר לספרייה הלאומית של ישראל. בצדו השני מופיע סמל האוניברסיטה העברית המורכב מהאותיות א' וע' ראשי התיבות של האוניברסיטה — ולצדו הכיתוב "שרות הצלום".
הספרייה שידעה מלחמות
בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי נחנך בשנת 1930 בבניין דוד וולפסון בקמפוס הר הצופים. אך ההיסטוריה שלו לא הייתה פשוטה. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1948, נותק הר הצופים מירושלים היהודית והפך למובלעת. הספרייה ואוצרותיה נתקעו מעבר לגבול.
במשך 19 שנה, עד מלחמת ששת הימים, היו שיירות עולות להר הצופים פעם בשבועיים. בדרכן חזרה, הן הביאו איתן ספרים מאוצרות בית הספרים — לפי הזמנות קוראים, אך בכמות מועטה בלבד. רק ב-1958 החל פינוי רחב יותר של חצי מיליון הספרים שנותרו בהר.
ב-1960 עברה הספרייה לבניין חדש בקמפוס גבעת רם, ושם המשיכה לשרת את הקהילה האקדמית הישראלית. האסימונים הללו שימשו את הסטודנטים והחוקרים שביקשו לצלם קטעים מספרים וכתבי עת — פעולה שהייתה אז הדרך היחידה לשמור עותק של מידע מודפס.
מטבע של ידע
האסימון עצמו עשוי מתכת פשוטה והוא בעל קוטר צנוע. עיצובו פשוט אך ייחודי — הכיתוב העברי העגול, הסמל של האוניברסיטה. בימים שבהם לא היו מצלמות בטלפון ולא היו סורקים דיגיטליים, מכונת הצילום הייתה הטכנולוגיה המתקדמת ביותר העומדת לרשות הסטודנט. והאסימון היה המטבע שפתח את השער אליה.
ספריות רבות בעולם השתמשו במערכות אסימונים לתשלום עבור שירותי צילום. זו הייתה דרך יעילה לנהל את השימוש במכונות היקרות ולגבות תשלום מבלי להצריך נוכחות של פקיד בכל רגע נתון. הסטודנט היה רוכש אסימונים מראש, ומשתמש בהם לפי הצורך.
מהאסימון לדיגיטל
כיום, כמובן, העולם השתנה מקצה לקצה. הספרייה הלאומית עברה לבניין חדש ומפואר שנחנך ב-2023, ושירותי הצילום הפכו דיגיטליים לחלוטין. סטודנט של היום יכול לסרוק מסמך בחינם ולשלוח אותו ישירות לדואר האלקטרוני שלו. התשלום – אם בכלל – נעשה בכרטיס אשראי או באפליקציה.
אבל האסימון הקטן הזה שרד. הוא עדות לתקופה שבה הגישה לידע דרשה לא רק סקרנות ושקדנות, אלא גם אסימון בכיס. כל אחד מהאסימונים הללו מייצג רגע של למידה — פרק מספר שהועתק, מאמר שנשמר, רעיון שנלקח הביתה.
עבור אספני אמצעי תשלום ואספני יודאיקה כאחד, האסימון מבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי הוא פריט ייחודי. הוא משלב היסטוריה ישראלית, היסטוריה אקדמית, והיסטוריה טכנולוגית בחפץ קטן אחד — תזכורת לכך שהדרך לידע לא תמיד הייתה במרחק קליק.