בלילות החורף של ינואר 1324, על ערש דווי בוונציה, ביקשו ממנו חבריו לחזור בו. להודות שהארמונות במזרח, רחובות הזהב, הציפורים בעלות נוצות בצבע אש – את כל אלה המציא. מרקו פולו, אז כבן שבעים, השיב להם משפט שלא עזב מאז את התרבות המערבית: "לא סיפרתי אפילו חצי ממה שראיתי."
שש מאות חמישים ושמונה שנים אחר כך, ב-16 במרץ 1982, יצא לרחובות איטליה שטר חדש בערך אלף לירה. בנק איטליה הציב על הצד הקדמי את אותו ונציאני זקן, עם זקנו הלבן ועיניו האצורות, כאילו עדיין משוכנע שיש יותר מסיפור אחד שלא הספיק להגיד.
הסוחר שהפך לסמל לאומי
מרקו פולו (1254-1324) יצא מוונציה ב-1271 בליווי אביו ניקולו ודודו מאפו. הוא היה אז כבן שבע עשרה. במסע שנמשך עשרים וארבע שנים הוא הגיע אל חצרו של קובלאי חאן, פגש את הקיסר המונגולי, שירת בממלכתו כיועץ וכשליח, וחזר לוונציה ב-1295 דרך הורמוז וקונסטנטינופול. שלוש שנים אחר כך, במלחמה בין ונציה לג'נובה, הוא נשבה בידי הג'נואים. בכלא הכיר את רוסטיצ'לו דה פיזה, סופר שותף לתא, שכתב עבורו את זיכרונות המסע מפיו. כך נולד "איל מיליונה" – הספר שהציג למערב לראשונה את סין, פרס, הודו ויפן.
הכינוי "מיליונה" עצמו שנוי במחלוקת. יש שטוענים שהוא בא מ"אמיליונה", כינוי שייחד את ענף משפחתו של מרקו משאר משפחות פולו בוונציה. אחרים סבורים שהוא נטבע על ידי בני העיר עצמם, שלעגו לסוחר שחזר עם סיפורים מופרזים. בימי הביניים כינו לעיתים את הספר "המיליון" – מיליון שקרים. ההיסטוריונים של היום מקבלים את עיקר גרסתו של פולו, גם אם לא את כל פרטיה. מה שלא ניתן לערער עליו: ספרו של פולו שינה את האופן שבו אירופה דמיינה את המזרח. גרסאות מתורגמות שלו הסתובבו ביבשת במשך מאות שנים, וכריסטופר קולומבוס נשא איתו עותק במסעו אל מה שהפך לאמריקה, מסומן בכתב ידו בהערות שוליים.
מבנה השטר ופרטיו
השטר עוצב על בסיס דיוקן השמור בגלריית דוריה פמפילי ברומא, מוסד אמנות שמרכז יצירות איטלקיות מהמאה השש עשרה והלאה. החרט A. Canfarini הוא שאחראי על תחריט הצדדים. בצד הקדמי מופיע דיוקנו של פולו בטכניקת קיארוסקורו – גוונים של חום על רקע בהשראת בד ונציאני בן המאה השש עשרה. בצד שמאל מופיע אריה סן מרקו, סמל ונציה העתיקה, חבוק במונוגרמת B.I. של בנק איטליה. למטה מימין מופיעה החתימה של נגיד בנק איטליה דאז קרלו אזליו צ'יאמפי – מי שיכהן מאוחר יותר כנשיא איטליה – ולצידה חתימת הממונה הראשי על הנפקת השטרות – סטבני.
הצד האחורי הופך את כיוון השטר. במקום אופקי הוא נקרא כאנכי, ומציג את חזית ארמון הדוז'ה בכיכר סן מרקו, אותו ארמון גותי שבו ישבה ממשלת הרפובליקה הוונציאנית במשך מאות שנים. למטה משמאל רשום הצו המיניסטריאלי מ-6 בינואר 1982, שאישר את ההנפקה. השטר עצמו ראה אור ב-16 במרץ אותה שנה. מידותיו 112 על 61 מילימטרים, השילוב הצבעוני שלו מכיל גוונים של חום, ירוק, כתום, סגול ושחור, וסימן המים בנייר מכיל את ראשו של פולו עם מונוגרמת בנק איטליה תחתיו. נוסף לסימן המים מועבר בתוך הנייר חוט אבטחה רציף, מאמצעי הזיהוי המקובלים בשטרות אירופה מאותה תקופה.
גלגולים אחרי המחזור
ההנפקה של 1982 לוותה בחתימות צ'יאמפי-סטבני, שאחר כך הוחלפו בכמה גרסאות נוספות עם חתימות שונות, עד 1988. השטר הוצא בהדרגה מן המחזור ב-1990, עם הופעת שטר אלף לירה החדש הנושא את דמותה של המחנכת מריה מונטסורי. הלירה עצמה נעלמה מן הארנקים האיטלקיים ב-2002, כאשר התקבל היורו במקומה.
שטר אלף הלירה של מרקו פולו הוא בין השטרות האיטלקיים המוכרים ביותר, בעיקר בגלל היקף ההפצה. הוא הודפס במיליארדי עותקים והיה ערך המחזור היומיומי הנפוץ בשנות השמונים. בשוק האספנים של היום מדובר באחד הפריטים הזולים יחסית: שטר במצב משומש נסחר בכמה דולרים בודדים, שטר במצב מושלם נסחר בעשרות בודדות. הגרסה הנדירה היא הסדרה הראשונה מ-16 במרץ 1982 עם שלוש האותיות AAA במספר הסידורי, מה שהאיטלקים מכנים "טריפלה איי" – מספרים מהדפסת הניסיון הראשונה ששרדו במצב מצוין. לחתימות הנגידים יש משקל גם הן, ועותקים נדירים עם חתימות שהוחלפו מהר זוכים למחיר גבוה יותר.
מרבית השטרות עוד מצויים בידי משפחות איטלקיות, חבויים במגירות, באלבומי תמונות ישנים, בתוך ספרים. אחרי המעבר ליורו ניתן היה עוד להחליף שטרות לירה ביורו בבנק איטליה, חלון שנסגר לאחר עשור והפך את השטר לפריט אספנות בלבד.
מרקו פולו מת בינואר 1324 והשאיר אחריו ספר אחד וחצי הבטחה. החצי שלא סיפר – הערים שראה רגע ועבר, הפנים שלא הספיק לתאר, הריחות, הקולות, השווקים שכבר אינם – הלכו איתו לקבר. וזה הקסם של כל ספר מסעות: לא רק מה שכתוב, גם מה שלא. עולמות שלמים מסתתרים בין השורות, ערים שלא יסופרו לעולם פשוט מפני שלא נמצא להן עד. הדיוקן של פולו על שטר אלף הלירה פותח אל עולם שכבר אינו – אל איטליה של 1982, אל ונציה של 1271 ואל המקומות שמרקו פולו ראה ולא הספיק לתאר.