אהרן קציר: המדען שהונצח בבול דואר

הבול המוקדש לפרופסור אהרן קציר – קצ'לסקי, שהונפק בשנת 1993 כחלק מסדרת "מדענים יהודים", מספר סיפור מרתק שמתפרש מעבר לגבולות הנייר. הבול בערך של 1.20 ש"ח מציג את דיוקנו של קציר, עם תמונת בניין ממכון ויצמן למדע בשובל הבול, ושנות חייו: 1913-1972.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, הבול מזכיר לנו דמות מיוחדת – מדען פורץ דרך שחייו נקטעו באירוע טרור, אך השפעתו ממשיכה לעצב את פני המדע הישראלי עד ימינו.

מילדות סקרנית למדע פורץ דרך

סיפורו של אהרן קציר מתחיל בלודז' שבפולין, ממשיך בעלייתו לארץ ישראל בשנת 1925, ומתפתח לקריירה מדעית מבריקה. כבר בצעירותו, בטרם מלאו לו 25 שנים, תרם קציר תרומה תרבותית ייחודית – יחד עם פרופסור שמעון בודנהיימר חיבר את "בני שמש", המגדיר העברי הראשון לפרפרי ארץ ישראל. ספר זה שיקף את האהבה העמוקה שלו לטבע, שלימים תתורגם לסקרנות מדעית פורצת דרך.

לימודיו באוניברסיטה העברית הגיעו לשיאם ב-1939, כשהיה בין ראשוני מקבלי תואר הדוקטור במוסד זה. התמחותו המקצועית עברה מכימיה אורגנית למחקר מאקרומולקולרי, ובמהלך מלחמת העולם השנייה כבר תרם לפיתוח תעשיית הפלסטיק הראשונה בארץ ישראל – תחום שהפך לאבן יסוד בתעשייה המקומית.

כשמדע פוגש ביטחון לאומי

בשנים הקריטיות של הקמת המדינה, שילב קציר בין עבודתו המדעית לתרומה לביטחון הלאומי. יחד עם פרופסור יוחנן רטנר הקים את חיל המדע (חמ"ד) בתקופת מלחמת העצמאות – יחידה שריכזה מדענים ומהנדסים לפיתוח אמצעי לחימה. יחידה זו היוותה בהמשך הדרך את הבסיס להקמת רפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה).

בשנת 1948, בעיצומם של ימי מלחמת העצמאות, הזמין חיים ויצמן את קציר למכון ויצמן למדע, שם בנה קציר את מפעל חייו המדעי. הוא הקים את המחלקה לחקר הפולימרים ופיתח תיאוריות חדשניות בתחום הפוליאלקטרוליטים. עבודתו הדגימה את תפיסתו שמדע איכותי הוא נכס אסטרטגי למדינה צעירה המחפשת את דרכה בעולם.

גשר בין מדע ופילוסופיה

מאמרו "בין מולקולות לחיי הנפש" משנת 1963 מדגים את יכולתו הנדירה של קציר לחבר בין תחומי ידע שונים. במאמר זה, שפורסם בעיתון "דבר", חקר קציר את הקשר בין תהליכים ביוכימיים במוח לתופעות נפשיות ומנטליות – תחום שרק בעשורים האחרונים התפתח למדע מרכזי.

קציר תיאר במאמרו ניסויים מרתקים: קופים רעבים שהעדיפו לפתור חידות על פני אכילה, וחתולים שהתנהגותם השתנתה באופן דרמטי בעקבות גירויים חשמליים באזורים מסוימים במוח. הוא אף תיאר את ה"רכילות" בין דבורים – העברת מידע בין חברות הכוורת – כביטוי לסקרנות ביולוגית בסיסית. המאמר מציג תובנות שהיו מתקדמות לזמנן, ומשקף את ראייתו הרחבה שחיברה בין מדע, פילוסופיה ותובנות על טבע האדם והעולם.

מדע כתשתית תרבותית לאומית

קציר פיתח תפיסה ייחודית לגבי מקומו של המדע בחברה ובמדינה היהודית המתחדשת. בראיון עמו הגדיר את המדע במונחים שחרגו מהתפיסה הטכנית המקובלת: "המדע הוא גילוי של הרוח היוצר האנושי, כמו האמנות. בראש ובראשונה המדע הוא הגילוי של דרך האדם בטבע, בעולם, נסיונו של האדם להבין את מעשי הבריאה."

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שקציר היה ממייסדיה וכיהן כנשיאה השני (1962-1968), שיקפה את אמונתו שהמדע הוא חלק בלתי נפרד מזהותה התרבותית של ישראל. הוא ראה בתחייה המדעית חלק מהותי מתחיית העם היהודי במולדתו, והאמין שמדינה המושתתת על רוח וידע תשרוד לאורך זמן.

ספרו "בכור המהפכה המדעית" (1971) הציג את חזונו לגבי היחסים שבין מדע, חברה וערכים אנושיים. הספר הפך לטקסט מכונן בהבנת התפקיד החברתי-תרבותי של המדע בישראל, והשפעתו ניכרת עד היום בשיח הציבורי על מקומה של האקדמיה בחברה הישראלית.

אובדן לאומי

ב-30 במאי 1972, בשובו מביקור מדעי בארצות הברית, נרצח אהרן קציר בפיגוע טרור. שלושה מחבלים יפנים מהצבא האדום היפני, שפעלו בשירות הארגון לשחרור פלסטין, ביצעו טבח בנמל התעופה לוד (כיום נתב"ג). באותו יום קיפדו את חייהם עשרים וארבעה אנשים – תיירים, עולים חדשים, דיפלומטים ואזרחים ישראלים, ביניהם קציר. שבעים ואחד אנשים נפצעו.

כל אחד מהנרצחים היה עולם ומלואו. אך רציחתו של קציר, שהיה אז בן 58, סימנה גם אובדן של מנהיג מדעי ואינטלקטואלי בשיא יצירתו. באותה תקופה היה קציר שקוע במחקרים חדשניים, בהדרכת דור חדש של מדענים, ובהמשך הגשמת חזונו לבסס את המדע כאבן פינה בזהות הישראלית.

משפחתו וחבריו העידו שהתכונן להשלים ספר חדש על הקשר בין מדעי הטבע לפילוסופיה ואתיקה – ספר שלעולם לא נכתב. הטבח בנמל התעופה לוד הותיר כאב בל-יתואר למשפחות הנרצחים וחלל עמוק בקהילה המדעית הישראלית והעולמית.

הנצחה

על אף מותו המוקדם והטרגי, מורשתו של קציר ממשיכה חיה ובועטת. לזכרו הוקם במכון ויצמן המרכז לחקר הביולוגיה הפיזיקלית הנושא את שמו. באוניברסיטת תל אביב מתקיימת מדי שנה סדרת הרצאות "בכור המהפכה המדעית" לזכרו, בהשתתפות מדענים מובילים מישראל ומהעולם.

מלגות קציר, המוענקות משנת 1991, מסייעות לקליטת מדענים צעירים ומבטיחים במערך המחקר והפיתוח הביטחוני. סוכנות החלל האמריקאית נאס"א אף קראה על שמו אחד המכתשים על הירח.

בשנת 1993, כשהונפק הבול לזכרו, זו הייתה הכרה לאומית בתרומתו הייחודית לא רק למדע בישראל, אלא גם לגיבוש החזון התרבותי של מדינת ישראל.

בול אחד, סיפור שלם

דיוקנו של אהרן קציר מביט בנו מהבול ובימי הזיכרון, משמעותו של בול זה הופכת עמוקה במיוחד.

מאחורי הבול מסתתר מסר פשוט וחזק – הטרור יכול לקטוע חיים, אך לא רוח. המחבלים שירו בנמל התעופה לוד ב-1972 כיוונו לא רק לגופם של אנשים, אלא לערכים שייצגו – ציונות, חופש, קדמה, סקרנות אנושית. עשרים ואחת שנים מאוחר יותר, כשהונפק הבול, התשובה כבר הייתה ברורה – הם נכשלו.

בכל יום זיכרון, כשאנו עומדים דום, בול קטן זה מזכיר לנו שהזיכרון אינו רק אבל וכאב. הוא גם הבטחה – לזכור, להמשיך לחיות ולא להפסיק לפעול ולהתקדם. פיסת הנייר הממלכתית הופכת כך להצהרה חיה של המדינה: "זוכרים – וממשיכים להתקדם במעלה הדרך!"